אפשר עצה בוגרת? זה לגבי אימא שלי. המשך בתיאור. זה די דחוף.

שתיקה זה ממש לא אותו הדבר כמו אלימות פיזית^
אין למה להשוות שני מקרים שונים

שואל השאלה:
היי, מה אתם הייתם עושים במצב כזה?

לך תקרא באינטרנט מה זה טיפולים בשתיקה ומה זה עושה לנפש של הצד השני
זה אלימות לכל דבר וזה לא אני קבעתי זה פסיכולוגים קבעו

בטח שזה אלימות אבל למה להשוות?

כי ככה אני חושבת לא הבנתי מה אתה רוצה
בעיניי אלימות נפשית היא לא פחות גרועה מאלימות פיזית אם לא יותר

סליחה השואלת, דעתי הוסחה. ובכן במצב כזה הייתי שואל אותה מה קורה וששמתי לב שקורה אצלה משהו ושתהיתי אם זה קשור לשיחה שניהלנו

שואל השאלה:
תןדה על המענה

קודם כל חשוב שתדעי שמה שהיא עושה הוא לא בסדר ולא תקין, אבל אני מאמינה שאת יודעת את זה וזה טוב ששמת לב לדפוס הזה בתקשורת שלה עם אבא שלך. את שאלת שאלה תמימה וצינית מתוך סקרנות, לא הייתה לך כוונה לבקר אותה ואני מאמינה שגם ניסית להסביר את זה, מותר לה להיפגע ולא להבין אותך נכון אבל התגובות שהגיעו מיד אחרי זה וההתעקשות לא לנסות להבין הן הבעיה. קונפליקט בריא יכול להכיל בתוכו כעס וכו, אבל הוא צריך את התקשורת הבריאה שאין כאן- להודות באיך זה גרם לה להרגיש, לנסות להבין את המקום שלך, לדעת לעבור הלאה ולסגור מעגל כמו שצריך.
היא לא עושה את כל אלה, וההפך היא יוצרת לך סביבה לא ברורה בה את צריכה לנחש המון דברים, וזה לא בסדר.
בכל מקרה, אין התנהלות נכונה בדברים כאלה, הייתי אומרת שהדבר הכי טוב זה לפנות אליה ולהגיד שלא התכוונת לפגוע בה, והיית רוצה שפעם הבאה כשקורה משהו כזה היא תתקשר את זה במקום להיעלם לך, כי חבל על הקשר הטוב והקרוב שיצרתן עד עכשיו, ואם לא תלמדו לפתור דברים בדרכים בריאות זה בסוף יעלה במחיר של ריחוק.
כמובן שתנסחי את הדברים בדרך שלך, את נמצאת בסיטואציה הזאת מקרוב ויודעת מה כדאי להגיד ומה לא ואיך להגיד. אבל תנסי לבוא בגישה של לפתור את זה בדרכים שיהיו נעימות לשתיכן ולא דרך שתיקה וחוסר בהירות.

המצב שלי מאוד דומה, ההורים לא פותרים את המחלוקות ביניהם אז הילדים מעורבים בלי ששאלו אותם. הדבר האחרון שאת צריכה זה להפנים שעשית משהו "לא בסדר" - את מסוגלת לעשות הכל מושלם ולתמוך ככל יכולתך - וזה עדיין לא יספיק. בסוף זה עניין שלהם לשחרר, מניסיון. את חייבת מתישהו להציב גבולות בנושא כדי לשמור על השפיות שלך. את לא אחראית על הטראומות של ההורים שלך!! את לא אמורה להיות.

את שופטת את אמא שלך, מתייחסת אליה כמו עובדת ניקיון מסכנה, ואז מתפלאת למה היא ברוגז. נו מה נראה לך ? שאמא שלך אין רגשות בכלל ? עזבי אותך שאמא כאילו חברה. אמא זו אמא וגם אם היא מתייחסת אלייך יפה כמו חברה זה עדיין לא אומר שאת יכולה להשפיל אותה ככה. את ניצלת את טוב הלב של אמא כדי להרשות לעצמך יותר מידי. תבקשי ממנה סליחה שזה ממש ייראה מכל הלב, לא כמו לצאת מידי חובה. אמא מכבדים, תמיד, ולא משנה מה או שהיא מתייחסת כמו חברה. וגם את אבא מכבדים.

תיקני לה שוקולד ותבקשי סליחה

זה שהיא מתעלמת ממך זה הדבר הכי ילדותי שיש

שואל השאלה:
תודה רבה לכולכם, באמת 3>

היא בסוף נכנסה לחדר שלי וחיבקה אותי חזק בלי להוציא מילה.
אמרתי לה על כל העניין והיא אמרה שאשחרר ממה שקרה.

אי אפשר באמת להעלות את הנושא ולדבר על זה ברצינות מפה לפה כי היא פחות פתוחה; זו בעיה תקשורתית שלה ואני מקבלת את זה, אני לא כאן לחנך אותה ואף אחד אחר.

את צודקת, אין לה כוונה רעה ואת רואה דרך הקשיים שלה וזה מאוד בוגר וחשוב לקשר שלכן. אני שמחה שהיא הבינה בסוף וסידרה את זה כמו שצריך ומקווה שזה רק ישתפר מכאן :)

איזה סוף טוב ומושכל