אנשים שיצאו מהצבא על נפשי

אני מכיר הרבה אנשים שיצאו על נפשי, כל אחד מבסוט על זה ולא מתחרט

תראה, אני הייתי בפטור נפשי לפני הגיוס, הייתי באמת במצב מזעזע, ראיתי קבן כי הכריחו אותי ממיטב והביאו לי פטור. ערערתי עליו וקיבלתי תנאים לגיוס (טירונות במחווה אלון, קהס). במחווה אלון יש אופציה לקבל פטור תוך שבועיים דרך קבן, שהגעתי לטירונות התחרטתי שהתגייסתי וביקשתי קבן, וביטלתי את הקבן בסוף
אני יכולה להגיד שלבטל את הקבן בסוף ולהישאר בצהל זה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי, צהל זה באמת כל כך משנה וחוויה
ואני באמת מודה כל יום על זה שערערתי על הפטור לפני הגיוס

לגבי השיבוץ זה סיפור ארוך, אבל אחרי הטירונות שיבצו אותי ליומיות 8-17 בתקשוב, תפקיד שהיה מחזיר אותי בשנייה לתקופות קשות, וסירבתי להיקלט והצלחתי להחליף תפקיד ואז שוב שמו אותי בתקשוב ושוב הצלחתי לסרב ולהחליף תפקיד ועכשיו אני בתפקיד מושלם ברמות, בול בשבילי ואני נהנת ברמות באמת

אבל אם באמת לא טוב לך בתפקיד, תבקש קבן ותחשוב לפני על תפקיד שאתה רוצה, משהו שיתאים לך, אם זה פחות משרדי, או שעות יותר מוקדמות, כל דבר שיוכל לעזור להתאים את השירות אלייך

היי!
יצאתי מהצבע על נפשי, חרדות, טראומות, מאניה דפרסיה.
וחרדות מהמחשבה שאני צריכה לשרת בצבא.
יצאתי עוד קצת אחרי הצו ראשון.

אבל אני מבינה על מה אתה מדבר
ואני מציעה לך לעשות חושבים עם עצמך, באמת
אם אתה מבין שקשה לך להיות בסביבה הזאת תצא על נפשי..
תתעסק עם הרגשות, והmental health
אם לא תעזור למנטל הלט שלך(ואני יודעת מאוד שז קשה), לא תוכל לעשות כלום
כי הכל מתחיל מהראש
או שתנסה לדבר עם קבן תסביר לו את הסיטואציה

למשל אני קצת מתחרטת, והוצאתי פתור לפני שנתיים נראלי
ואני עושה חושבים אם לצאת מלימודי הנדסה ולהכנס לצבא למרות הפחד וכל מה שיש לי


או שתראה איזה תפקידים יותר מתאימים לך ותנסה לעבור

בכנות אני לא חושבת שיש דבר יותר חשוב מלדאוג לנפש שלך
אם אתה מרגיש שהשירות קשה לך ברמה שזה עושה לך נזק אני חושבת שדי ברור מה הדבר שצריך לעשות

אני יצאתי מהצבא בפברואר
ואני לא מתחרטת
קראתי את מה שכתבת וזה בדיוק איך שהרגשתי בסדיר
לגבי המצב שלך תלוי מה מפריע לך בצבא
אם זה רק התפקיד אז טופס 55 ואם זה משהו שלא רק בתפקיד אז לבקש קבן ואם חשוב לך להתנדב בשביל המדינה תמיד אפשר שירות לאומי זה מה שאני עומדת לעשות
בסופו של דבר זה לא בושה לצאת מהצבא זה לא מתאים לכל אחד
אני יצאתי מהצבא עם לב שלם ואני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב ממה שהרגשתי בסדיר
נכון יש קשיים שכולם חווים אבל כשזה מגיע לבריאות הנפשית יותר חשוב לדאוג לעצמך מאשר לנסות להתמודד

אני לא מתחרט על הפטור
כן טיפה מתחרט שלא התנדבתי
אחרי שקיבלתי את הפטור הציעו לי בהתחלה להתנדב ובאמת רציתי
אבל גם הרבה אנשים שם עלו לי על העצבים וכבר גררו אותי איזה שנה וחצי אז אמרתי ללכת לתואר כבר
למרות שעדיין נשאר פומו קטן

אבל חשוב לשמור על ארצנו
למה לא ללכת ל'תורמים במדים'?

ללא ספק צבא לא תמיד מתאים לכל אחד ואחת כל אחד יכול לקחת את התנאים של הצבא בכמה דרכים ולראות אותם
אני אישית הייתי שלושה חודשים בקורס שלא הייתי מותאם אליו איימו עליי בלי הפסקה לא אכלתי בבסיס כלום רק אוכל מהבית להזמין או כשהייתי בחוץ והיה מה לאכול
הייתי צם כמעט כל יום ורק שותה שתייה קלה
הייתי לא מעט שבתות שמירות מטבח לא חיזק אותי שום דבר חוץ מהמשפחה שלי ואמונה ב השם
שהכל יתהפך
וזה באמת קרה ביקשו ממני להגיע לקצינה שקשורה לקורסים בבסיס הוציאה אותי ושמה אותי בתפקיד יומיות שכבר הרבה יותר טוב משמעותי ויותר פתוח עם אנשים
אז לא תמיד האפשרות לצאת מהצבא זה פתרון תמיד יש דרכים להתמודד עם הצבא גם בלי קשרים עם בכירים שיכולים להשפיע על השירות
לכל דבר יש יתרון וחיסרון

לא מתחרטת..

אני עושה שירות לאומי ואני מרגישה שזה יותר מתאים לי

חד משמעית הרבה יותר טוב לדעת ולשמוע שבנות עושות שירות לאומי מאשר לצאת מהצבא על דת שהיא לא באמת דתייה רק בשביל לא לשרת את המדינה שהיא חייה בה

יצאתי ואני לא מתחרט שקט נפשי

לב אני שומעת אותך
זה קשה להסתובב כמו גופה מהלכת מיום ליום בלי חשק לכלום ועם מצב רוח ברצפה ועוד בתוך מסגרת נוקשה כמו הצבא שלא מתאימה לכל אחד.
אני מציעה לך לבדוק את האופציה לבסיס של יומיות, להחליף תפקיד ובמקביל לשלב שיחות שבועיות עם קבנית. אם תתן לזה צ'אנס ותראה שגם זה לא עוזר אז תצא - לא בכוח. המסגרת לא מתאימה לכולם לצערי
יכול להיות גאה שניסיתי ונשארת ולא להיות קשה עם עצמך. אני גם שומעת שאתה רוצה לתרום וחהשאר, בגלל זה מציעה קודם לבדוק את האופציה של בסיס פתוח, יומיות והחלפת תפקיד - זה יכול לעשות לך הבדל של שמיים וארת ואתה תפרח! מוזמן לכתוב לי בפרטי אם אתה רוצה טיפה יותר לפרט

לגביי
נכנסתי למערכת הצבאית בידיעה שאני יכולה לקבל פטור, ניסו לשכנע אותי ובכל זאת התגייסתי. כבר ביום הראשון בטירונות הבנתי שזו הייתה טעות. יצאתי מאוד מהר מהמערכת הצבאית, תוך חודש כבר לא הייתי שם. הבנתי שיש סיבה שרתו למנוע ממני להתגייס.
אז אני לא מתחרטת, כי אני יודעת שניסיתי (אומנם מעט, אבל הייתי בתוך המסגרת הזו כדי להבין שהיא באמת לא בשבילי).
זה היה התקפי חרדה מדי שעה, רזיתי שש קילו בשבועיים מהסטרס ובכי בלתי פוסק. הגיע למצב של התמוטטויות בבסיס.
זה נשמע מצחיק לאנשים מהצד, כי יש כאלו שעוברים דברים באמת קשים בצבא ולא מתלוננים בכלל
אבל כל אחד מכיל את זה שונה, עובדה.
אני לא מספרת לאנשים שיצאתי על נפשי, אומרת שיצאתי על רפואי (שזה תכלס גם מה שכתוב בצו שחרור מטעמים של סודיות רפואית)
בחודשים הראושנים אחרי שהשתחררתי הרגשתי שאם לא עשיתי צבא אז לא מגיע לי לחיות. אני מאובחנת בדיכאון קליני, חרדה, מחשבות טורדניות ודראליזציה מגיל 9 והרגשתי שכל ההתקדמות שעשיתי פשוט נעלמה ברגע וחזרתי לנקודת האפס. הייתי צריכה להקים את עצמי על הרגליים מחדש
עברו שנתיים מאז ואני עדיין מרגישה אשמה לפעמים שלא נשארתי, אבל אני יודעת שאם הייתי נשארת הייתי עושה נזק בלתי הפיך כי יש אנשים שהמסגרת הצבאית באמת לא מתאימה להם. הכל לטובה, מסתכלת לאחור ושמחה שבחרתי בדרך שבחרתי בידיעה שניסיתי למרות שיכולתי מלכתחילה לא להכנס לשם.

אני לא יודע אם התשובה שלי תצליח לעזור לך, אבל אני סיימתי שירות צבאי מלא למרות כל התחושות שתואמות לשלך, אך הוצאתי פטור נפשי מהמילואים כי כבר לא הייתי מסוגל.
חשוב לי לציין שלא היה לי עבר של הפרעות נפשיות לפני שהתגייסתי.
מהניסיון שלי, כשהתגייסתי הרגשתי בחודשים הראשונים בדיוק כמוך.
אני נורא רציתי לצאת מהצבא, עם זאת אני בכל זאת רציתי לשרת את המדינה ולתרום ולא לוותר לעצמי. כל פעם "משכתי" את הסבל שלי עוד קצת ועוד קצת.
אמרת שאתה 4 חודשים בצבא, אני לא יודע אם כרגע אתה בטירונות או בקורס או שכבר הגעת לסדיר.
אישית כשהגעתי לסדיר שלי המצב השתפר יותר, הכרתי יותר אנשים שיכולתי להתחבר אליהם והשגרה הייתה יותר קבועה והמשמעת פחות נוקשה מקורס או טירונות. עדיין היו לי רגעי משבר, אבל כבר לא ברמה שחשבתי לעצמי שאני חייב לעוף מהצבא.
השביעי לעשירי התרחש כמה חודשים לפני השחרור שלי, וזה הציף בי את הקושי שהרגשתי בהתחלה שוב, אבל נשכתי שיניים עד לשחרור.
כשקראו לי למילואים אחרי שהסתגלתי לחיי האזרחות ומצבי השתפר, הרגשתי שאני חוזר אחורה לתוך הדיכאון. לא יכולתי לשאת את זה ושם הלכתי לפסיכיאטר שאבחן אותי והצבא שחרר אותי ממילואים.

אני לא מתחרט שנשארתי בצבא, אפילו שהיו רגעים קשים במיוחד.
העצה שלי אליך היא שאם אתה עדיין לא בסדיר שלך תנסה אולי לתת לזה קצת הזדמנות, כי מהניסיון שלי התחושות משתפרות.
אם אתה רואה ששום דבר לא משתנה - תפנה לקב"ן ותצא מהצבא.
4 חודשים זו עדיין ההתחלה ועדיין יש שוק. אם תגיע לסדיר ושום דבר לא ישתנה תצא. זה מה שהייתי עושה במקומך. תזכור שאי אפשר לתרום למדינה אם הבריאות הנפשית שלך ברצפה, ואפשר לתרום גם לא דרך הצבא.

בהצלחה ומקווה שתרגיש טוב יותר