מה דעתכם על הטענה שאם בן אדם מצהיר בריש גלי ובראוותנות שהוא עשיר הוא לרוב לא באמת עשיר?

זה נכון
כאילו יש לו כסף אבל הוא מנפח

שהיא נכונה

לא בהכרח. יש פשוט אנשים שמרגישים צורך לנפנף בעושר האמיתי שלהם. לדוגמה, אנשים שגדלו כעניים והתעשרו כמבוגרים עשויים להרגיש צורך לפצות על היחס שקיבלו בגלל שלא היו עשירים.

שואל השאלה:
^או שהם יותר מכל יבינו את הערך של כסף וצניעות

שהם לא מעניינים אותי ממש כי הם מתעסקים בחרא במקום בעצמם

לא בהכרח. במקרים שמתרברבים:
אנשים לא עשירים באמת- רוצים להראות שיש להם יותר ממה שיש להם לכן הם יגזימו בשביל שיחשבו שהם מגניבים ו"בעלי מעמד גבוה" מתוך זה שהם לא באמת.

אנשים עשירים באמת- זה יכול לנבוע מגאווה שכובשת אותם והם מתרברבים בגלל שהם בטוחים שזה הכל בחיים.
אז זה יכול להיות אחד מהמקרים.

אני גם בשאיפה להיות העשיר שבאדם חשוב לא להיות יהיר אבל יש להם לגיטימציה מלאה להשוויץ בכסף אז אי אפדר להגיד להם כלום

זה לא נכון ברוב המקרים, אבל אורח חיים ראוותני יכול לגמור כסף של אנשים מסוימים, אז אני רואה את ההיגיון.

שמע כל אחד יכול לקחת את זה לכאן או לכאן. מישהו שגדל בלי כסף יכול להרגיש כאילו כסף זה מאוד מיוחד ועושה אותו מושא לקנאה בדיוק כמו שהוא קינא באחרים. מישהו אחר יכול להבין איך זה להיות בצד השני של האינטראקציה ולהבין את הערך של צניעות. אף פעם אין רק דרך אחת להגיב לסיטואציה.