פריקה לגבי אח שלי הקטן

לאח שלי הקטן יש אוטיזם בתפקוד גבוה, כשהוא היה קטן לא ממש הרגשתי אצלו משהו כל כך חריג ובכנות תמיד היינו מאוד קרובים ותמיד מאוד אהבתי אותו, הוא פשוט היה הבסטי הקטן שלי.
השיחות שלנו תמיד תמיד היו מצחיקות ותמיד הייתה לי גישה יותר טובה אליו משאר המשפחה, אולי השיחות שלנו היו יחסית ילדותיות אבל באמת שתמיד נהניתי לבלות איתו לא משנה בת כמה הייתי.
בשנתיים האחרונות בערך המצב שלו ממש הדרדר והוא אובחן עם פסיכוזה (או משהו בסגנון), זה בערך התחיל בתחילת המלחמה.
הוא התחיל להיות אובססיבי לנושאים פוליטיים, לחוות חרדות מהמלחמה ומהטילים והוא פשוט התחיל להמציא דברים שבכלל לא אמיתיים.
הוא מתעסק בנושאים מזעזעים ומטרידים עכשיו ופשוט אובססיבי אליהם לחלוטין, יש לו חשיבה משלו שפשוט לא בסדר מוסרית והוא לגמרי אובססיבי אליה.
גם בבית ספר הוא עושה המון המון בעיות ואפילו דיבר על נושאים אובדניים ועשה דברים שמאוד הדאיגו את הבית ספר, ובערך כל יום המורים בבית ספר מתקשרים להורים שלנו שיאספו אותו הביתה כי הוא שוב עשה משהו מזעזע.
ההורים שלי הלכו לפסיכיאטרים כבר כמה פעמים ונתנו לאח שלי תרופה מסוימת שהוא צריך לקחת, נותנים לו חצי כדור, אבל הוא התחיל להשמין בטירוף בחודשים האחרונים, הוא עלה כבר כמעט 20 קילו בכמה חודשים.
אמא שלי ממש מבוהלת מזה כי אח שלי גם פשוט לא מבין את זה שהוא עולה כל כך במשקל, ההורים שלי בלחץ מזה ומנסים להגביל אותו באוכל אבל הוא לא מקשיב להם. נהיה לו גם פתיל נורא קצר והוא מתעצבן בטירוף תוך שנייה, ברמה שכבר מפחיד לדבר איתו כי מי יודע מתי הוא יתפרץ עלייך. הוא רב עם כולנו המון, במיוחד בחודש הזה של המלחמה.
למרות התרופה זה אפילו לא נראה כאילו זה עוזר לו כל כך, הוא עדיין חיי בעולם משל עצמו וזה לא עולם טוב. הוא פשוט לגמרי לא מבין שהוא לא בסדר, הוא רק ממציא דברים וחושב דברים מזעזעים. הוא אפילו לא מסתיר את זה, עכשיו השיחות שלנו תמיד כל כך מטרידות רוב הזמן ותמיד עוסקות בנושאים נוראיים.
כל הדבר הזה התחיל בערך מאז המלחמה ולאף אחד אין מושג איך לטפל בזה.
זה שובר לי את הלב, כי הוא היה ילד כל כך כל כך מתוק והוא היה פשוט באמת הבסטי הקטן שלי והיה לי כל כך כיף איתו, ועכשיו הוא מי שהוא היום וזה שובר לי את הלב.
זה כאילו אח שלי איתי פיזית, אבל הוא כבר לא.
מישהו עבר משהו דומה עם אנשים שחשובים לו? מה עשיתם?