יצא לכם לחשוב וואי אני בחיים לא אהיה כמו אמא שלי?

כן אבל אני יודעת שאני כל כך דומה לה

כן
זה דבר לגטימי

כן
אני לא רואה אותה בתור אישה רעה(אני דנה כל אדם בערך לכף זכות ובאמת באופן חיובי)
אבל כן יש דברים שלא הייתי מתנהגת כמוהה.
מקווה לפחות.

כן.
יש המון דברים שאמא שלי אמרה ואני בהלם שזה יצא לה מהפה

יש לי את התחושה לפעמים שלא משנה מה הילדים שלי ישנאו אותי
זה גורם לי לחשוב אם להביא ילדים

כל כך, הרגשה שאני נושאת את עצמי מגיל צעיר.
איתך בהרגשה, לא שהיא אמא רעה חס וחלילה.. פשוט שהדרך התנהלות שלה לא תמיד טובה בעיניי, אם בכלל. המון פחד להיות כמו אמא שלי, אבל יש לנו המון דימיון לטוב ולרע.
זה אוכל אותי מבפנים

בשביל שזה לא יקרה הולכים לטיפול

כן יש דברים שאני אישית אומרת שאני אהיה כמו אמא שלי וכאלה שאני בעזרת השם מקווה לשנות
כן אני ואמא שלי זה לא אותו בן אדם והבחירה לאיך תתנהלי היא בידיים שלך
כן יש דברים שאני לוקחת מאמא שלי וכאלה שלא, אבל אני יודעת שכשיהיו לי ילדים אני אבין את אמא שלי הכי בעולם

כל הזמן
אבל בקטע טוב, אני לא חושבת שאצליח להיות אמא כלכך טובה עבור הילדים שלי כמו שהיא בשבילי, הנחת רוח שבה ראויה להערצה.
משימת חיי תהיה לחקות אותה ואת הדרך שהיא הלכה בה

קצת יצא לי בכללי לגבי אמא ואבא וכולם חושבים מחשבות כאלה

שואל השאלה:
אנונימי, שלא תטעה אני מאוד מעריכה אותה ואוהבת אותה אבל פשוט לפעמים כשהיא רבה איתי על הניקיון בבית כאילו זה הדבר הכי חשוב או גורמת לי להרגיש כמו אכזבה גמורה זה פשוט נפלט לי