שאלה לאנשים שהיו או נמצאים בדיכאון קליני:

לצייר להתבודד לשמוע שירים להיות במיטה להתאמן
זה מה שעשיתי עד השירות

שואל השאלה:
אבל איך יש לך מצב רוח למוזיקה או ציור?
אני כבר חצי שנה מקשיבה לאותה מוזיקה כי אין לי סבלנות למוזיקה חדשה ולא ציירתי כבר קרוב לשנה (ולפני הדיכאון ציירתי נונסטופ].
ואיך יש לך כוח להתאמן? אני מרגישה רקובה וחלשה ושהכל חסר טעם

אישית, המון בסטיפס שעות על גבי שעות
ולראות סדרות.

אני בעיקר במיטה עם המחשבות שלי
הרבה מוזיקה והרבה כתיבה שלאורך הזמן הבנתי שהחזיקו אותי
אני לא מסוגלת לראות כלום, גם לא את הסדרה האהובה עליי, כי זה לא מעניין וזה לא ממלא את הריקנות
לפעמים חלק מהמלחמה בדיכאון היא לעשות משהו למרות שאת כל כך לא רוצה
יכולה להמליץ על הליכות
את בטיפול מקצועי?

שואל השאלה:
^^ אותו הדבר גם אני עושה לצערי. עוד רגע אני פה עם 10,000 תשובות. זה פשוט עצוב. וראיתי גרוויטי פולס איזה 20 ובוג'ק הורסמן 19 פעמים

שואל השאלה:
^^ פסיכיאטרי ופסיכולוגי, כן.

יש לי חרדה חברתית לכן הליכה לא עושה לי טוב ותוקעת אותי עם מחשבות שאני לא רוצה.
מה שמעצבן זה שכתבתי עד עכשיו אבל יש לי מחסום כתיבה ואין לי משמעות לחיים

לא באמת היה לי מצב רוח. רוב הפעמים שכן ציירתי או שמתי מוזיקה זה היה יותר כדי לפרוק ולנסות להחזיק את עצמי לא כי בא לי באמת. הרבה זמן פשוט לא היה לי כוח לכלום הייתי או במיטה או בתוך הראש שלי. אז זה לא היה קבוע, זה היה יותר ניסיון לא לאבד את עצמי לגמרי..
והיו תקופות ארוכות שלא החזקתי עיפרון

שואל השאלה:
^^ מותר לשאול כמה זמן את היית בדיכאון?
כי מרגיש לי שככל שאני בתוך זה יותר זמן הכל מאבד משמעות ואני שונאת את עצמי יותר, ואז גם אני לא מוכנה או מסוגלת לרצות לטפל בעצמי

כנל, בתקופה שלא יצאתי מהבית בכלל הייתי בטלפון, צפיתי בסדרות, כתבתי וישנתי המון.
היום אני יותר בשגרה, אבל עדיין בדיכאון ויש הרבה מהימים שאני בכלל לא מצליחה לתפקד.
בשבילי, אין הרבה מה לעשות. אני בטיפולים ומנסה ללמוד לחיות עם הדיכאון :')

אגלה לך סוד שאולי לא הרבה אומרים או מוכנים להודות
לא מחלימים מזה לומדים לחיות עם זה
אני עם זה כבר 5 שנים

שואל השאלה:
^^^ ככה אני באמת חיה תקופה ארוכה. אבל אני מאבדת עניין מהדברים שאני הכי אוהבת ולא נשאר לי כלום. על לימודים כבר וויתרתי, על רוב התחביבים גם.

שואל השאלה:
^^ דיסתימיה?

שואל השאלה:
^ אבל אין לי כוח לזה, אני כל כך עייפה, שלא לדבר על סבלנות, ריכוז ומוטיבציה

שואל השאלה:
אבל משעמם לי כל כך ואני לא יכולה עם זה יותר

תקשיבי, אני בדיוק באותה הסיטואציה.
ההבנה שלי זה שאי אפשר להבריא, והדבר היחידי שאפשר לעשות זה ללמוד לחיות עם זה.
אבל זה לאט לאט נהיה קצת יותר קל, ולאט לאט לומדים איך להמשיך לחיות עם זה. זה מייאש, אבל תמשיכי לנסות למצוא את הדרך שלך, זה בסוף יגיע.
(ואם את צריכה עצות עם הכתיבה אני תמיד כאן 3>).

כפול ^^^^^^^

שואל השאלה:
^ אה כאילו דיסתימיה שעליה יש דיכאון מז'ורי?
יצא לי לקרוא על זה פעם

^כן נכון
תחשבי על זה כאילו יש לך בסיס של מצב רוח שהוא תמיד קצת נמוך אפור ועייף (זו הדיסתימיה). ועל הקו הזה מדי פעם, מתלבשת נפילה הרבה יותר עמוקה וחדה (וזה הדיכאון המז'ורי).
את כן מתפקדת הולכת לעבודה או ללימודים, אבל הכל מרגיש כמו מאמץ אין שמחה אמיתית, ואת מרגישה שזה פשוט האופי שלך או החיים
ופתאום כשמגיעה התקופה שבה המשקולת נהיית כבדה מדי. פתאום קשה אפילו לקום מהמיטה, התיאבון משתנה לגמרי יש ייאוש חזק, ואי אפשר לסחוב יותר.
וכשהתקופה הקשה עוברת, את לא חוזרת להרגיש בשמיים אלא חוזרת לאותו בסיס אפור..

שואל השאלה:
האמת שאחד הדברים שיצא לי להתעניין בהם זה פסיכיאטריה, אז גם קראתי על דיכאון כפול.
אצלי המצב שונה כי הייתה לי אפיזודה היפומאנית, אז יכול להיות שאני דו קוטבית..
מה שמאכזב זה להרגיש חיה במשך שבוע של אותה אפיזודה ואז לחזור לדיכאון כי הפסיכיאטר ייצב אותי.
מצטערת שגם את בתוך זה.

מדיטציה אלוהים כמה שזה קשה אבל זה עזר, כתיבה, חברים, התבודדות בלי הסחות דעת, סדרות שנכנסו לליבי והפכו אותי לאדם קצת יותר טוב
וזמן

את האמת שאצלי החיים פשוט ממשיכים כרגיל, זה בטוח לא כמו שזה היה לפני אבל אני חושבת שפשוט התרגלתי כבר ללחיות כלום 24/7.
אני מאלה שיש להם כל מיני תפקידים בכל מיני מקומות כגון תנועת נוער או בית ספר ואני לא יכולה להתחמק מזה, אז ממשיכים הכל רגיל.
הכל רגיל פשוט נטול רגש מרגיש כמו סטלה נצחית כזאת.
בכנות המון פעמים יוצא שמרוב שאני בסיטואציה אבל לא באמת נמצאת אני פשוט שוכחת את זה שהסיטואציה קרתה, נגיד כל כיתה י נמחקה לי מהזיכרון, שזה נורמלי בדיכאון, נראלי (?)
כן בתקופות שיותר רגועות בחיים שלי אז המיטה היא החברה הכי טוב והטלפון זה הבן זוג, אבל אני חושבת שפשוט התרגלתי לריקנות אחרי 3 שנים.

היי,
נשמע שהרבה דברים שעניינו אותך בעבר כבר הרבה פחות קורצים או מעניינים אותך.. נראה שעם הזמן השיעמום הולך ותופס יותר מקום.. אולי חוששת שעוד מעט הריקנות תשתלט.. אולי זה מרגיש שככל שחולף הזמן הבור שנחפר נעשה יותר ויותר עמוק.. יכול להיות שאת מתקשה לצאת ממנו.. אני מניחה שזה מרגיש כמו מעין מערבולת שאת נשאבת לתוכה..
קראתי שאת מלווה על ידי פסיכולוג ופסיכיאטר.. יכול להיות שדברתם על כך שבדיכאון לא רק האנרגיה והמוטיבציה נפגעות, אלא גם היכולת להרגיש עניין או טעם בדברים.. ייתכן וזה אפילו מרגיש כאילו דברים לא מצליחים לגעת בך..
את מתמודדת עם תחושות לא פשוטות ואני רוצה להציע לך לא להתמודד איתן לבד.. אם תרצי, את מוזמנת גם להיכנס לצ'אט עמותת סה"ר[סיוע והקשבה ברשת], מוזמנת לכתוב בצ'אט באנונימיות על מה שתבחרי.. מתנדבת או מתנדב יקשיבו, יתמכו וישתדלו כמה שיותר לעזור.. אנחנו פב בשבילך...
מצרפת קישור אלינו בתחתית ההודעה.. אנחנו זמינים 24/7..
שלך,
מתנדבת סה"ר