אני והבן זוג שלי במשבר וקשה לי בני 21

אני משוחררת קצת יותר מחצי שנה, והוא בצבא קצין בקבע שיש לו עוד כמה שנים טובות, אני עבדתי איתו כמעט הכל בצבא את הקורס מכים ,סדיר , את הבה"ד את ההשלמה הנוראית שערכה מלא זמן ועכשיו הוא ממש בסוף של הסמכה נוספת, אנחנו יחד כמעט שנה וחצי הוא בתפקיד מאוד מסווג לוחם ובאמת זה מקשה עליי כבר
הוא אמנם לא נכנס לעזה / לבנון אבל היציאות שלו כרגע 11/3 והוא אמור לקבל אפטר תכף שיסיים את ההסמכה , קשה לי מאוד והוא יודע את זה ואנחנו לא מפסיקים לריב על זה כל תקופה מחדש כל פעם אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי וכל החברות שלי שבזוגיות או שבני הזוג שלהם איתם בבסיס או משוחררים והם בטיול וכל-כך הרבה דברים שאני רק יכולה לחלום עליהם. הענין הוא שזה אפילו לא מבחינת יציאות אלא מבחינת זמינות, נמאס לי לנהל איתו את השיחות חולין האלו של איך את מה קורה איך עבר היום כשהן מרגישות כל כך חסרות טעם הוא בקושי מתקשר אליי וגם בערבים אני עובדת ומסיימת מאוחר ואני לא יכולה להחזיק אותו עד השעות האלו כשהוא קם מוקדם בבוקר, אנחנו כמעט ולא מתקשרים וקשה לי ברמות להכיל את זה כבר והוא יודע הכל , נמאס לי להיאחז בזה שיהיה בסדר ושזה מה שהוא תמיד אומר ושנחשוב על פתרון ושהוא לא רוצה לוותר עליי הוא חושב שאהבה זה מספיק ושאפשר הכל. אני אוהבת אותו מאוד ולא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיו אבל קשה לי להתמודד עם כל זה אני מרגישה ריקנות מבפנים כבר וזה גומר עליי אני באמת לא יודעת מה לעשות ומה להגיד כי אני מדברת איתו יבש וכבר אין לי חשק לכלום אני מרגישה שאני כל כך מנוהלת לפי היציאות שלו והמון דברים שהוא לא אשם בשום דבר הוא בחוסר וודאות אבל שיוצא לי לוותר המון עליי וקשה לי לאכול את זה אני באמת לא יודעת מה לעשות