25 תשובות
תכניסי חתול לקופסא סגורה עם רעל.
תלכי ליומיים
כשתחזרי, הדרך היחידה לדעת טם החתול מת או חי היא לפתוח את הקופסא.
אבל עד שלא תצפי בזה קורא, אנחנו מחשיבים את החתול גם כחי וגם כמת
תלכי ליומיים
כשתחזרי, הדרך היחידה לדעת טם החתול מת או חי היא לפתוח את הקופסא.
אבל עד שלא תצפי בזה קורא, אנחנו מחשיבים את החתול גם כחי וגם כמת
זה אומר שלפי הסיכויים בזמן שהחתול בתיבה אז הוא או חי או מת 50% חיי 50% מת
שואל השאלה:
את הניסוי הבנתי אבל לא הבנתי את העיקרון^^^^
את הניסוי הבנתי אבל לא הבנתי את העיקרון^^^^
אנונימית
עדיף שתקראי על זה או לפחות תראי סרטונים.
תשובה של מישהו בסטיפס לא ממש תעזור להבנה, גם אם הוא יודע על מה הוא מדבר
תשובה של מישהו בסטיפס לא ממש תעזור להבנה, גם אם הוא יודע על מה הוא מדבר
בעולם הקוונטי, חלקיקים קטנים נמצאים בכמה מצבים בו-זמנית (כמו מטבע שמסתובב והוא גם "עץ" וגם "פלי").
החתול של שרדינגר הוא ניסוי מחשבתי שמדגים זאת: כל עוד הקופסה סגורה, החתול נחשב גם חי וגם מת כי לא ידוע מה איתו ן.
הצופה משנה את המציאות: ברגע שפותחים את הקופסה ומסתכלים, המערכת "קורסת" למצב אחד ברור וסופי.
כמו העץ ביער ( היא שאלה מוכרת ששואלים בה אם עץ נופל ביער שאין מצלמות ואין אף אחד באזור , האם הוא השמיע רעש, ): המדע הקוונטי טוען שעד שלא מדדנו או ראינו משהו, הוא קיים רק כאוסף של אפשרויות.
השורה התחתונה: המציאות המוחלטת נקבעת רק ברגע שאנחנו מתבוננים בה עד אז, הכל יכול להיות "גם וגם".
החתול של שרדינגר הוא ניסוי מחשבתי שמדגים זאת: כל עוד הקופסה סגורה, החתול נחשב גם חי וגם מת כי לא ידוע מה איתו ן.
הצופה משנה את המציאות: ברגע שפותחים את הקופסה ומסתכלים, המערכת "קורסת" למצב אחד ברור וסופי.
כמו העץ ביער ( היא שאלה מוכרת ששואלים בה אם עץ נופל ביער שאין מצלמות ואין אף אחד באזור , האם הוא השמיע רעש, ): המדע הקוונטי טוען שעד שלא מדדנו או ראינו משהו, הוא קיים רק כאוסף של אפשרויות.
השורה התחתונה: המציאות המוחלטת נקבעת רק ברגע שאנחנו מתבוננים בה עד אז, הכל יכול להיות "גם וגם".
המשפט האחרון שלי הוא העיקרון.
"כל עוד לא צפינו בזה קורא, זה יכול להיות כל מצב"
העיקרון משמש דברים כמו מחשבים קוונטים, שבמקום לחשב ישירות הם מסתמכים על סיכוי שמשהו יקרה
"כל עוד לא צפינו בזה קורא, זה יכול להיות כל מצב"
העיקרון משמש דברים כמו מחשבים קוונטים, שבמקום לחשב ישירות הם מסתמכים על סיכוי שמשהו יקרה
העיקרון הוא שחלקיקים קוונטיים לא נמצאים במצב או במקום אחד מוגדר והניסוי המחשבתי של שרדינגר נועד להמחיש כמה העולם שאנחנו מכירים לא דומה לאופן שבו חלקיקים קוונטיים מתנהגים
בכיף
תדמייני ערסים עם קופסה סגורה בבגאז'. עד שאת לא פותחת לבדוק, מבחינתך הם גם מסטולים וגם לא.
ברגע שפתחת המציאות בוחרת מצב אחד, וזה הקטע של החתול של שרודינגר
תדמייני ערסים עם קופסה סגורה בבגאז'. עד שאת לא פותחת לבדוק, מבחינתך הם גם מסטולים וגם לא.
ברגע שפתחת המציאות בוחרת מצב אחד, וזה הקטע של החתול של שרודינגר
בקצרה - קיום של שתי אפשרויות מתוך הספק
הכל יכול להיות בכל אופן עד שהמצב לא ברור כאחד מהאפשרויות
הכל יכול להיות בכל אופן עד שהמצב לא ברור כאחד מהאפשרויות
אם את מכירה את הניסוי, הוא מדמה עד כמה מוזרים חוקי הקוונטים בעולם האמיתי, והוא דוגמה לאיך שחלקיקים לא "נמצאים" במקום מסוים עד שבודקים אותם. כמו החתול, זה לא שאנחנו לא יודעים אם הוא חי או מת, אלא שהוא גם וגם. בעיקרון בחלקיקים השינוי במיקום הוא מאוד מאוד קטן, אבל אני מניח שזה חשוב כשמתעסקים בזה. וזו סופרפוזיציה.
אנונימי
העיקרון הוא ששני הדברים נכונים עד שאתה בודק, בדומה לחלקיקים קוונטים שהם בשני מצבי "דעיכה" ו"לא דעיכה" באותו זמן אבל אם אתה מנסה לבדוק באיזה מצב זה אז החלקיקים נאלצים לבחור מצב אחד
כלומר, הם היו שני המצבים עד שבדקת. החתול מן הסתם לא חצי מת חצי חי אבל אם מייחסים את אותו היגיון הוא כן יהיה
כלומר, הם היו שני המצבים עד שבדקת. החתול מן הסתם לא חצי מת חצי חי אבל אם מייחסים את אותו היגיון הוא כן יהיה
אני מרגיש גאון שהבנתי את זה באותו רגע שקראתי
תשאלי את הצאט
תבקשי שיסביר לך עם דוגמא כמו לילד בן 5
תבקשי שיסביר לך עם דוגמא כמו לילד בן 5
אז ככה חתול תמיד נופל על הרגליים ועל פי חוק מרפי עם תמרח טוסט עם חמאה הפרוסה תמיד תיפול בצד של החמאה על הרצפה, אז כאשר מחברים פרוסת לחם עם חמאה לגב של חתול ותזרוק ממקום גבוה החתול לחם לא יפגע ברצפה אלה יסתובב במהירות כל כך גבוה שתגרום לו לעבור במסלול של פרבולה מחייכת, אני חושבת... חתולחם
לפני שאת מנסה להבין את זה,
הייתי ממליץ לך לקרוא על ניסוי שני החריצים, זה יסביר לך הכל.
אבל אם בכל זאת את רוצה להבין בלי לקרוא על הניסוי, אז הנה ההסבר בקצרה:
בטבע יש שני סוגי מצבים שבהם כל חומר נמצא, גל, (כמו "ענן", החלקיק לא נמצא במקום ספציפי), וחלקיק, ( כמו נקודה של כדור במרחב).
הרבה שנים כל המדענים שאלו את עצמם, האם פוטון, (חלקיק של אור) הוא גל או חלקיק?
אז עשו ניסוי שנקרא ניסוי שני החריצים והתוצאות היו מוזרות ומפתיעות!
בניסוי ההוא הוכח שפוטון, מתנהג גם כגל, (כלומר הוא לא נמצא במקום אחד אלא מתפשט בגלים) וגם מתנהג כחלקיק!
מתי הוא גל ומתי הוא חלקיק?
כל עוד לא קיימת איתו אינטראקציה ו"בדקת" אותו, הוא נמצא בשני המצבים, כלומר החלקיק נמצא בכמה מקומות בבת אחת (גם למעלה וגם למטה בו זמנית!)
.
פרדוקס החתול של שרדינגר רק רצה להראות עד כמה זה מטורף, שרדינגר אמר "רציני? אתם באמת חושבים שמה שיצא לכם מניסוי שני החריצים הוא נכון?" אז הוא חיבר לאפשרויות (לדוגמה האם החלקיק למעלה או למטה) תוצאות מעשיות, הוא אמר:
"נניח שאם החלקיק למעלה אז יש מנגנון שמזהה את זה ומשחרר רעל בתוך הקופסה שבה החתול כלוא והורג אותו, ואם החלקיק למטה - אז לא משתחרר רעל,
לפי ניסוי שני החריצים - החתול אמור להיות גם חי וגם מת, כי החלקיק גם למעלה וגם למטה!"
הייתי ממליץ לך לקרוא על ניסוי שני החריצים, זה יסביר לך הכל.
אבל אם בכל זאת את רוצה להבין בלי לקרוא על הניסוי, אז הנה ההסבר בקצרה:
בטבע יש שני סוגי מצבים שבהם כל חומר נמצא, גל, (כמו "ענן", החלקיק לא נמצא במקום ספציפי), וחלקיק, ( כמו נקודה של כדור במרחב).
הרבה שנים כל המדענים שאלו את עצמם, האם פוטון, (חלקיק של אור) הוא גל או חלקיק?
אז עשו ניסוי שנקרא ניסוי שני החריצים והתוצאות היו מוזרות ומפתיעות!
בניסוי ההוא הוכח שפוטון, מתנהג גם כגל, (כלומר הוא לא נמצא במקום אחד אלא מתפשט בגלים) וגם מתנהג כחלקיק!
מתי הוא גל ומתי הוא חלקיק?
כל עוד לא קיימת איתו אינטראקציה ו"בדקת" אותו, הוא נמצא בשני המצבים, כלומר החלקיק נמצא בכמה מקומות בבת אחת (גם למעלה וגם למטה בו זמנית!)
.
פרדוקס החתול של שרדינגר רק רצה להראות עד כמה זה מטורף, שרדינגר אמר "רציני? אתם באמת חושבים שמה שיצא לכם מניסוי שני החריצים הוא נכון?" אז הוא חיבר לאפשרויות (לדוגמה האם החלקיק למעלה או למטה) תוצאות מעשיות, הוא אמר:
"נניח שאם החלקיק למעלה אז יש מנגנון שמזהה את זה ומשחרר רעל בתוך הקופסה שבה החתול כלוא והורג אותו, ואם החלקיק למטה - אז לא משתחרר רעל,
לפי ניסוי שני החריצים - החתול אמור להיות גם חי וגם מת, כי החלקיק גם למעלה וגם למטה!"
שואל השאלה:
מעריצה תודה ^
מעריצה תודה ^
אנונימית
אוקיי אז יש לך קופסא עם בלון עם רעל שיכול בכל רגע להתפוצץ ויכול להיות שלא הקופסא אטומה לחלוטין לסאונד לריח ואת לא יכולה לראות מה יש בפנים (החתול אבל כן יכול להתקיים בפנים) בעצם כל זמן שהוא שם את לא יכולה לדעת אם הוא חי או מת ולכן הוא נמצא במצב שנקרא סופרפוזיציה משמע הוא לא חי ולא מת
לא מבין למה יש כזה הרבה מינוסים לתגובה הראשונה הוא מסביר את זה ממש טוב
הוא הסביר טוב את החתול אבל עקרונית בקוונטים לדוגמה אלקטרונים יש את חוק האי וודאות של שרודינגר שאומר שאי אפשר לדעת מהירות ומיקום של חלקיק אם את יודעת את המהירות אז המיקום לא ידוע וההפך וזה לא שאין לנו כלים טובים מספיק זה פשוט ככה הטבע
פיתחו כלים מתמטיים שמסוגלים לשער איפה יהיה האלקטרון אבל זה רק הסתברותית הם לא יודעים בוודאות אז סוג של עד שבודקים איפה הוא הוא בכל מקום בו זמנית בהסתברות שונה
הוא הסביר טוב את החתול אבל עקרונית בקוונטים לדוגמה אלקטרונים יש את חוק האי וודאות של שרודינגר שאומר שאי אפשר לדעת מהירות ומיקום של חלקיק אם את יודעת את המהירות אז המיקום לא ידוע וההפך וזה לא שאין לנו כלים טובים מספיק זה פשוט ככה הטבע
פיתחו כלים מתמטיים שמסוגלים לשער איפה יהיה האלקטרון אבל זה רק הסתברותית הם לא יודעים בוודאות אז סוג של עד שבודקים איפה הוא הוא בכל מקום בו זמנית בהסתברות שונה
מה שעוד יותר מחזק את ההשערה שהחלקיק בכל מקום בו זמנית היא שסך הכל הניסוי של 2 החריצים גורם להתפלגות חלקיקים נטו בגלל שחלקיקים "מתנגשים" אחד בשני
אבל אז ניסו לירות אלקטרון אחד לתוך 2 החורים ובכל זאת זה קרה משום שהאלקרון סוג של התנגש בעצמו
אבל אז ניסו לירות אלקטרון אחד לתוך 2 החורים ובכל זאת זה קרה משום שהאלקרון סוג של התנגש בעצמו
עד המאה העשרים, פופולארית הייתה הסברה שמהות החומר היא חלקיקית בלבד ולא גלית.
פיזיקאי בשם דה ברויי ערער על הנחה זו ואמר שייתכן שהדואליות של חלקיק-גל, שקיימת באור (מציעה לך לחקור על זה, ההיסטוריה של האור מעמיקה מאוד את ההבנה), קיימת גן בחומר.
במאה העשרים התאפשר לעשות את ניסוי שיבחן את זה על אלקטרונים, שהם חלקיק יסודי (באטום. פיזיקה קוונטית, לידע כללי, היא פיזיקה שמדברת על העולם התת-אטומי). במקור, הוא התבצע במאה ה19 על האור.
הניסוי נקרא "ניסוי שני הסדקים". הוא הלך ככה:
אלקטרונים הוקרנו אל עבר שני סדקים בקיר, כשמאחוריו ניצב עוד קיר.
אם האלקטרונים הם חלקיקים בלבד, כמו שהניחו אז, היו צריכים להתהוות 2 פסים רציפים של אלקטרונים, שנראים כמו פס אחד, כתוצאה מכל החלקיקים שהתקבצו שם.
אבל התוצאות היו שונות. כשפתחו סדק אחד בלבד, האלקטרונים אכן התנהגו כמצופה. אבל כשפתחו את 2 הסדקים, התקבלה על הקיר מאחורה תבנית התאבכות כאילו האלקטרונים היו גלים!
בהתחלה, יש שניסו להסביר זאת בכך שנחיל חלקיקים שזורם מתנהג כמו גל, בדיוק כמו מים, שהרי מורכבים מחלקיקים, אבל יוצרים גלים כאשר החלקיקים האלו באים יחד.
אבל למרבה התדהמה, גם כשלאחר כמה שנים התאפשר לבודד אלקטרונים ולשלוח אלקטרון בודד אחר אלקטרון בודד, מתוך הקפדה לא לשגר את השני בטרם הראשון פגע במסך, תבנית ההתאבכות נשארה!
איך יתכן שאותו אלקטרון עובר בו זמנית בין 2 הסדקים ומתאבך עם עצמו?
כדי לברר זאת הותקן גלאי על אחד הסדקים בעת הקרנת האלקטרונים. תפקידו של הגלאי היה לגלות באיזה סדק עובר כל אלקטרון, אך התוצאה הביכה את החוקרים, וגרמה להם להחוויר ולהסמיק לסירוגין.
כאשר ישנו גלאי, הוא אומנם מגלה דרך איזה סדק עובר האלקטרון - אבל אז תבנית ההתאבכות נעלמת לחלוטין והאלקטרון מתנהג כחלקיק לכל דבר.
תופעה זו, שבה האלקטרון משנה את התנהגותו כאשר צופים בו, נקראת "אפקט הצופה".
כדאי לציין, ש"צופה" בפיזיקה הקוונטית הוא לא בהכרח עין שמאחוריה תודעה ערה. מספיק שהגלאי "נגע" באלקטרון או מדד אותו, ולמעשה, החליף איתו אנרגיה - האינטראקציה הזו עם המכשיר היא זו שגורמת לגל "לקרוס" למצב של חלקיק.
מכאן עלו המון שאלות ותיאוריות נהדרות, אבל נדלג עליהן ונגיע לאחת שהשתינה בקשת על הדרך בה אנחנו תופסים את היקום, "סכימת הנתיבים": ריצ'רד פיינמן טען כי בניסוי שני הסדקים, כל אלקטרון עובר בפועל דרך שני הסדקים (!), ואם לא דיי בהזייה הזו - הוא גם נע בדרכו לשני הסדקים בדרכים שונות בעת ובעונה אחת. בדרך אחת הוא נע ישירות לעבר אחד הסדקים ועובר בו. באותה שעה, הוא נע גם בדרך עקלקלה, עולה ויורד ומתפתל עד שהוא מגיע לסדק השני. בדרל השלישית, הוא יוצא למסע ארוך בגלקסיה בטרם ישוב ויעבור באחד הסדקים, וככה עד אין סוף. האלקטרון פשוט "מרחרח" כל נתיב אפשרי המחבר את נקודת המוצא שלו עם יעדו הסופי.
(חשוב לציין: פיינמן לא אמר שהאלקטרון מטייל בגלקסיה במובן הפיזי הפשוט, את זה הוספתי לצורכי הבידור, אלא שחישוב ההסתברות של החלקיק להגיע ליעד דורש מאיתנו לסכום את כל המסלולים האפשריים, גם ההזויים שבהם. בתכלס, המתמטיקה מראה שהמסלולים הקיצוניים "מבטלים" זה את זה ואילו הקרובים למציאות נותנים את עיקר המשקל)
מכניקת הקוונטים הלכה וצברה אישרורים מדעיים על השנים שחלפו, ואיתה גברו השאלות.
אחת מהן, עליה שאלת, מכונה "פרדוקס החתול" של שרדינגר, שנועד ללעוג לרעיון הסופרפוזיציה ומציג את הבעייתיות של היקום בצורה נפלאה: נדמיין חתול שנכלא בתיבה בה נמצא אטום בודד של חומר רדיואקטיבי, אשר יש לו סיכוי של 50% להתפרק במהלך הניסוי.
אם הוא יתפרק, חיישן מיוחד הנמצא במתקן ירגיש בכך ויגרום מיד לפליטת רעל ציאניד שמית את החתול. אם החומר הרדיואקטיבי לא יתפרק, החתול יישאר בחיים.
עם פתיחת התיבה נוכל לדעת מה מצבו של החתןל.
אבל מה מצבו כל עוד התיבה סגורה?
לפי הפרשנות ההסתברותית של מכניקת הקוונטים, מערכת אטומית יכולה להימצא בכל המצבים האפשריים בו זמנית. כלומר - האטום שבתיבה יכול להיות במצב של התפרקות ובאותו רגע גם במצב של אי התפרקות. ואם כן, התשובה תהיה: החתול גם חי וגם מת, או שאינו חי ואינו מת, בעת ובעונה אחת. הקיום שלו הוא *הסתברותי*.
זה, כמובן, לא מציאותי, ושרדינגר ביקש להראות את האבסורד שבהשלכת החוקים התת-אטומיים על עולמנו העל-אטומי.
-
באופן כללי, שאלת העץ ביער שהזכרת היא שאלה פילוסופית על מהות המציאות. האם לעצמאים יש קיום אובייקטיבי ללא תלות בתודעה? אם אין מי שיישמע, האם הרעש מנפילת העץ (=התופעה של גלי הקול המעובדים במוח) בכלל קיים?
בהקשר הקוונטי, השאלה היא על מדידה ואינטקאקציה. הפיזיקה לא שואלת האם העץ קיים אלא באיזה *מצב* הוא נמצא. ובמיקרו קוסמוס, כמו שהזכרנו, כל עוד לא הייתה מדידה - האלקטרון לא בוחר מצב.
לכן,אם אף אחד (אפילו פוטון אור) לא 'מדד' את העץ, הוא נמצא בסופרפוזיציה מבחינה מתמטית, והוא נפל ולא נפל בו זמנית!
תודה על ההזדמנות לחפור את הנושא האהוב עליי
פיזיקאי בשם דה ברויי ערער על הנחה זו ואמר שייתכן שהדואליות של חלקיק-גל, שקיימת באור (מציעה לך לחקור על זה, ההיסטוריה של האור מעמיקה מאוד את ההבנה), קיימת גן בחומר.
במאה העשרים התאפשר לעשות את ניסוי שיבחן את זה על אלקטרונים, שהם חלקיק יסודי (באטום. פיזיקה קוונטית, לידע כללי, היא פיזיקה שמדברת על העולם התת-אטומי). במקור, הוא התבצע במאה ה19 על האור.
הניסוי נקרא "ניסוי שני הסדקים". הוא הלך ככה:
אלקטרונים הוקרנו אל עבר שני סדקים בקיר, כשמאחוריו ניצב עוד קיר.
אם האלקטרונים הם חלקיקים בלבד, כמו שהניחו אז, היו צריכים להתהוות 2 פסים רציפים של אלקטרונים, שנראים כמו פס אחד, כתוצאה מכל החלקיקים שהתקבצו שם.
אבל התוצאות היו שונות. כשפתחו סדק אחד בלבד, האלקטרונים אכן התנהגו כמצופה. אבל כשפתחו את 2 הסדקים, התקבלה על הקיר מאחורה תבנית התאבכות כאילו האלקטרונים היו גלים!
בהתחלה, יש שניסו להסביר זאת בכך שנחיל חלקיקים שזורם מתנהג כמו גל, בדיוק כמו מים, שהרי מורכבים מחלקיקים, אבל יוצרים גלים כאשר החלקיקים האלו באים יחד.
אבל למרבה התדהמה, גם כשלאחר כמה שנים התאפשר לבודד אלקטרונים ולשלוח אלקטרון בודד אחר אלקטרון בודד, מתוך הקפדה לא לשגר את השני בטרם הראשון פגע במסך, תבנית ההתאבכות נשארה!
איך יתכן שאותו אלקטרון עובר בו זמנית בין 2 הסדקים ומתאבך עם עצמו?
כדי לברר זאת הותקן גלאי על אחד הסדקים בעת הקרנת האלקטרונים. תפקידו של הגלאי היה לגלות באיזה סדק עובר כל אלקטרון, אך התוצאה הביכה את החוקרים, וגרמה להם להחוויר ולהסמיק לסירוגין.
כאשר ישנו גלאי, הוא אומנם מגלה דרך איזה סדק עובר האלקטרון - אבל אז תבנית ההתאבכות נעלמת לחלוטין והאלקטרון מתנהג כחלקיק לכל דבר.
תופעה זו, שבה האלקטרון משנה את התנהגותו כאשר צופים בו, נקראת "אפקט הצופה".
כדאי לציין, ש"צופה" בפיזיקה הקוונטית הוא לא בהכרח עין שמאחוריה תודעה ערה. מספיק שהגלאי "נגע" באלקטרון או מדד אותו, ולמעשה, החליף איתו אנרגיה - האינטראקציה הזו עם המכשיר היא זו שגורמת לגל "לקרוס" למצב של חלקיק.
מכאן עלו המון שאלות ותיאוריות נהדרות, אבל נדלג עליהן ונגיע לאחת שהשתינה בקשת על הדרך בה אנחנו תופסים את היקום, "סכימת הנתיבים": ריצ'רד פיינמן טען כי בניסוי שני הסדקים, כל אלקטרון עובר בפועל דרך שני הסדקים (!), ואם לא דיי בהזייה הזו - הוא גם נע בדרכו לשני הסדקים בדרכים שונות בעת ובעונה אחת. בדרך אחת הוא נע ישירות לעבר אחד הסדקים ועובר בו. באותה שעה, הוא נע גם בדרך עקלקלה, עולה ויורד ומתפתל עד שהוא מגיע לסדק השני. בדרל השלישית, הוא יוצא למסע ארוך בגלקסיה בטרם ישוב ויעבור באחד הסדקים, וככה עד אין סוף. האלקטרון פשוט "מרחרח" כל נתיב אפשרי המחבר את נקודת המוצא שלו עם יעדו הסופי.
(חשוב לציין: פיינמן לא אמר שהאלקטרון מטייל בגלקסיה במובן הפיזי הפשוט, את זה הוספתי לצורכי הבידור, אלא שחישוב ההסתברות של החלקיק להגיע ליעד דורש מאיתנו לסכום את כל המסלולים האפשריים, גם ההזויים שבהם. בתכלס, המתמטיקה מראה שהמסלולים הקיצוניים "מבטלים" זה את זה ואילו הקרובים למציאות נותנים את עיקר המשקל)
מכניקת הקוונטים הלכה וצברה אישרורים מדעיים על השנים שחלפו, ואיתה גברו השאלות.
אחת מהן, עליה שאלת, מכונה "פרדוקס החתול" של שרדינגר, שנועד ללעוג לרעיון הסופרפוזיציה ומציג את הבעייתיות של היקום בצורה נפלאה: נדמיין חתול שנכלא בתיבה בה נמצא אטום בודד של חומר רדיואקטיבי, אשר יש לו סיכוי של 50% להתפרק במהלך הניסוי.
אם הוא יתפרק, חיישן מיוחד הנמצא במתקן ירגיש בכך ויגרום מיד לפליטת רעל ציאניד שמית את החתול. אם החומר הרדיואקטיבי לא יתפרק, החתול יישאר בחיים.
עם פתיחת התיבה נוכל לדעת מה מצבו של החתןל.
אבל מה מצבו כל עוד התיבה סגורה?
לפי הפרשנות ההסתברותית של מכניקת הקוונטים, מערכת אטומית יכולה להימצא בכל המצבים האפשריים בו זמנית. כלומר - האטום שבתיבה יכול להיות במצב של התפרקות ובאותו רגע גם במצב של אי התפרקות. ואם כן, התשובה תהיה: החתול גם חי וגם מת, או שאינו חי ואינו מת, בעת ובעונה אחת. הקיום שלו הוא *הסתברותי*.
זה, כמובן, לא מציאותי, ושרדינגר ביקש להראות את האבסורד שבהשלכת החוקים התת-אטומיים על עולמנו העל-אטומי.
-
באופן כללי, שאלת העץ ביער שהזכרת היא שאלה פילוסופית על מהות המציאות. האם לעצמאים יש קיום אובייקטיבי ללא תלות בתודעה? אם אין מי שיישמע, האם הרעש מנפילת העץ (=התופעה של גלי הקול המעובדים במוח) בכלל קיים?
בהקשר הקוונטי, השאלה היא על מדידה ואינטקאקציה. הפיזיקה לא שואלת האם העץ קיים אלא באיזה *מצב* הוא נמצא. ובמיקרו קוסמוס, כמו שהזכרנו, כל עוד לא הייתה מדידה - האלקטרון לא בוחר מצב.
לכן,אם אף אחד (אפילו פוטון אור) לא 'מדד' את העץ, הוא נמצא בסופרפוזיציה מבחינה מתמטית, והוא נפל ולא נפל בו זמנית!
תודה על ההזדמנות לחפור את הנושא האהוב עליי
הןא לא מסביר למה זה דומה לחלקיקים אז זה סתם יוצא לא הגיןני^^^
שואל השאלה:
אני אוהבת אותך ^^
אני אוהבת אותך ^^
אנונימית
^^^לא מאמינה שקראתי הכל את מטורפת
^^^^ אני הולך לשמור את זה
נעמה לכי לישון
אנונימי