מה דעתכם על הציטוט הזה של זיגמונד פרויד?

ציטוט יפה בהחלט

שואל השאלה:
והאם הוא גם נכון?

דעתי שיש בו אמת ברוב הגדול של המקרים
הכוונה שלי זה שאדם שהרוב דחו אותו ולא הבינו יכול להבין הרבה פעמים יותר טוב אנשים וסיטואציות
כמו לקחת אדם עם דיכאון, בגלל שהמצב הנפשי שלו גרם לו להתבגר מוקדם הוא מבין ורואה את העולם בצורה שונה מאדם שחיי חיים בלי דאגות ובעיות

לא מסכימה, יש הרבה דרכים להבין את העולם בעיניי. לכל אחד יש את הניסיונות שלו והחוויות שהוא עצמו עובר ובונה את התפיסה שלו

^^^לא, אבל יפה.
אין דרך להבין את העולם יותר, בעיניי.לפחות לא באופן משמעותי. אז אדם כזה אולי ישים יותר שימת לב על דברים מסוימים, אבל לא בהכרח יבין את העולם טוב יותר.
(למשל, הוא לא יבין יותר בפיזיקה)

יפה אהבתי
מזכיר קצת את קפקא

נחמד אבל לא תמיד מובן
זה נכון שאנשים שמאוד רגישים לזולת לפעמים קשה להבין אותם

זה כנראה בן אדם שהוא יוצא מהנורמה וזה משפט טוב לאנשים מסויימים

הסתכלות יפה אבל כשזה בא מפרויד לקרוא את זה ככה בשטחיות זה לא טוב, בטוח שיש לו עוד הרבה רבדים

שמע אני מתחיל להבין שאני אוהב תשאלות שלך ;)

האמת שחידשת לי, לא הכרתי את הציטוט הזה; אבל אני ממש מבין אותו, פעם כתבתי משהו בהקשר הזה.
זה יכול להיות נכון, אבל לא הצלחתי להחליט אם זה תמיד נכון... שפוט בעצמך.

"אדם שאף פעם לא הובן בידי העולם" זה משוגע במילים אחרות, אבל בוא נתפלסף על זה קצת... מה זה משוגע בכלל? למה אנחנו אומרים על אנשים מסוימים שהם משוגעים? מה ההגדרה של שיגעון?

כמו שאני רואה את זה, שיגעון הוא בעצם יציאה מן הסדר המוכר. כלומר יש סדרים מובנים, וכל יציאה מן הסדרים המוכרים מתפרשת בעיננו כ"שיגעון".
דוגמה קיצונית: אם חלילה נפטר לך קרוב משפחה, התגובה המצופה וה"מסודרת" היא לבכות או להיות עצוב, ככה לפחות לפי ההגיון שלנו... אם תראה מישהו שמתחיל לצהול ולצחוק לא תוכל שלא לחשוד אותו למשוגע. אז ההגדרה של שיגעון היא בעצם יציאה מהסדר, חוסר בסדר.

אבל רגע, יש בכלל דבר כזה חוסר סדר? יש דבר כזה "אקראיות"? ככלל, האנושות לא מאמינה במקריות. יש לאנושות הנחה פנימית שלהכל יש סדר והגיון, זאת הסיבה שהמדע כל הזמן מחפש אחר חוקיות מסויימת וכל המידע האנושי מאורגן תחת קטגוריות כמו: פיזיקה, ביולוגיה, כימיה... כל קבוצה כזאת מייצגת סדר מסויים, הגיון מסויים, חוקיות מסויימת של העולם.

אז לפי זה, אין סיבה שדווקא כשזה מגיע לתגובות אנושיות נאמין באקראיות ונגיד "טוב הוא דפוק... פשוט חסר לו סדר, נקרא לזה משוגע."
גם למשוגע בעצם יש הגיון פנימי מאחורי הפעולות והתגובות שלו, אנחנו פשוט לא חיים את ההגיון הזה כמוהו, רק הוא רואה את ההגיון הזה, רק הוא מבין למה זה הגיוני לצחוק כשנפטר לו חלילה קרוב, כי בסדר הפנימי שיש לו בתוך הראש זה מסתדר ורציונלי לחלוטין.

במידה מסויימת להגיד על מישהו שהוא משוגע זה נורא חד מימדי, כי מי אמר שההגיון שלך הוא זה שקובע? למה ההגיון שלך הוא נקודת המרכז? אולי בעצם דווקא המשוגע הזה הוא הנורמלי וכולנו משוגעים?

אז כן, אדם שמעולם לא הובן על ידי העולם פשוט מבין את העולם אחרת מאיתנו, בזמן שאנחנו בכלל לא מבינים אותו.
אז בינתיים אני מצליח להגיע רק למסקנה הבאה: אדם שאף פעם לא הובן בידי העולם, מבין את העולם באופן שונה.

אבל פרויד בונה על זה עוד קומה, לא רק שהוא מבין את העולם באופן שונה, אלא הוא מבין אותו יותר טוב מכולם!

לדעתי פרויד מניח שההגיון שלנו מוגבל, הגענו פשוט עד לשלב מסויים ומכאן והאלה ככה אנחנו תופסים את העולם, אבל המשוגעים עלו על חוקיות וסדר יותר חזקים ומהותיים, הם עלו על עקרונות-העל של המציאות או לכל הפחות פשוט התקרבו אליהם יותר מאיתנו... ולכן גם ההתנהגות שלהם מתבטאת באופן שונה, כי הם רואים משהו שאנחנו לא מצליחים בכלל לראות, לקטנותנו. (ואז זה כמו שאמרתי קודם, כולנו משוגעים בעולם של נורמלים בודדים, אז מי המשוגע באמת?)

שוב, לא יודע לשפוט בזה... זאת באמת שאלה מעניינת.
מצטער אם זה יצא פילוסופי מידיי, מקווה שסה"כ הייתי מובן.

האמת לפני כמה שנים יצא לי לעשות סוג של ניתוח ספרותי על השיר "הינדיק" של חנן בן ארי שנגע בדיוק בשאלה שלך.
בגדול אני מסביר שם מה שהסברתי כאן, באופן קצת יותר מורחב ומסודר. זה כן מנותח קצת בקטע דתי, אבל הנקודה העקרונית לגמרי גנרית ואונברסלית, אם זה מעניין אותך מוזמן באהבה לשלוח הודעה.

לדעתי זה נכון, אני מאוד מזדהה עם זה, כי אדם שלא הבינו אותו זה כאב לו, ואז הוא למד לפתח רגישות ולהבין אחרים. הדבר שהכי כאב לנו בחיים זה הפוטנציאל הכי גדול שלנו להצליח בו.

איפה קראת את זה?