קורה לכם שהרגשות והמוח לא מסונכרנים בכלל ואתם לא מצליחים להרגיש את הרגשות הנכונים ?

בטח שקורה, רגשות וצורתן הם לא בדיוק זהים למה שאנחנו חושבים, ובטח שלא זהים למה שאנחנו רואים במדיה.

שואל השאלה:
כאילו, אשכרה בן אדם מת מוות טראגי והרגשות שעולות בי זה איך הסביבה שחלק מהאנשים בה אני מחשיב כאנשים לא אמפתיים וערכיים פתאום עם עומק ויודעים להראות את עצב ואיך אף אחד לא מתעכב על זה כמוני

כן אני מאמין שזה קורה לכל אחד

שואל השאלה:
^^^אבל למה אני מרגיש ככה.. זה דפוק
כי המוח שלי מבין שגם אם בן אדם הוא נורא שטחי ציני ופוזה גם הוא יכול לעבור תהליך, ולפעמים בצחוקים וזה נוצרים עומק
פשוט הרגשות משום מה מתקשים לקבל את זה וזה יושב עלי

^^^אבל לא באמת "הורג" רגשות ומחשבות, אפשר להתאבל ולצחוק, אפשר להתאבל ולהיות קטנוני, אפשר להתאבל ולקנא, זה הגיוני לגמרי

שואל השאלה:
כן אבל למה הספד של מישהו לצורך העניין אמור להפריע לי. כאילו אני פאקינג מרגיש "אה הוא יודע לדבר" ? "אה יש לו רגשות שהן לא להיות הוגה בוגה" ?

^יש המון סיבות אפשריות, אני אתן לך אחת לדוגמה: כי ציניות היא סוג של הגנה, אם לאדם אין את היכולת להתמודד עם רגש, או שהוא מפחד ממנו, ציניות היא מגננה מאוד יעילה.
בפיגוע שהיה באלעד לפני כמה שנים נרצח אדם מול ילדיו על ידי מחבלים חמושים בגרזנים, שמעתי מעד במקום שאחד מהילדים כששמע שאבא שלו נפטר התחיל להעליב את הצוות.

שואל השאלה:
אני לא בטוח אם הובנתי נכון
אני מתכוון שמשום מה מפריע לי רגשית לראות אנשים שכל החיים תפסתי מהם משהו אחד ופתאום לגלות שהם לא שטוחים (למרות שהמוח ידע את זה) ושהם יודעים לדבר עומק הפריע לי, עשה משהו. כאילו הרגשות צריכים להרגיש איזה עצוב איבד חבר אבל הם בעצם מרגישים למה המספיד הזה (חבר של זה שמת) פתאום ממש מדבר על רגשות, למה הוא פתאום נראה בן אדם עם עומק..

שואל השאלה:
גם כאילו מפריע לי לראות מישהו שהיה ממש מגעיל אלי ואל אנשים בכללי פתאום אומר אני תמיד פה בשבילכם, אתם מדהימים
שמבחינתי הוא אדם מגעיל, ציני שלא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו.. ואז במקום להרגיש איזה יופי הוא עשה תהליך, יפה לראות בו עוד צד אני רק מרגיש אליו כאילו הוא שטן ואדם מגעיל ושאסור להאמין לו