מישהו פה גם התפדח שהמשפחה שלו יכירו את החברים שלו?

כן כי המשפחה שלי יכולה להיות קצת לא נחמדה אז אמרתי להם מראש להיות נחמדים
וכשהבאתי אותם הביתה היינו פשוט יותר בחדר שלי פחות בסלון

כן לא הבאתי חברים הביתה

כן
לא מביאה אותם

כן

הכי לא, חברות שלי כולן בנות בית פה ובאופן כללי הבית שלנו פתוח לרווחה לכל חבר מהמשפחה.

אני לא רואה טעם בלהסתיר חברויות, ואם אתה מרגיש צורך להסתיר אולי יש משהו בעייתי בקשר שאתה יודע ורוצה להתעלם ממנו.
אז ממליצה לשים לב לסיבה שאתה מרגיש לא נעים, ואם אין סיבה אז תכיר אותם למשפחה ואני מקווה שישמחו בשבילך על החברים שלך.

לא
מביא אותם חופשי והם מכירים את המשפחה שלי ואני את שלהם
לא רואה בזה משהו מביך

שואל השאלה:
אני דתי עכשיו אני לא יכול להביא את החברים הביתה כשהמשפחה בבית כי יכול לצאת בדיחות גסות או קללות וההורים שלי יתבאסו עליי שזה הדיבורים אבל זה החברים שלי מה אני יעשה...

שואל השאלה:
כאילו גם אני עושה בדיחות גסות אבל בבית אני לא כזה

מבינה אותך, גם המשפחה שלי דתייה ולא תמיד הנושאי שיחה שלנו מתאימים להם.
אבל ברור שמי שנכנס לנו לבית יודע לכבד, לא צריך להיות גאון גדול כדי להתאים את עצמך לסביבה שאתה נמצא בה.
ואם בכל זאת יש ספק אז תדבר איתם לפני שהם מגיעים אלייך.

אז אצלנו אין את זה (גם דתיים)
אולי פשוט תפסיקו לדבר גס...?
נשמע לי אופציה מעולה

שואל השאלה:
לא מדברים גס כל הזמן אבל מדי פעם בדיחות וכזה... דברים שההורים שלי ירימו גבה אם הם ישמעו

אז תפסיקו...

שואל השאלה:
למה?

שואל השאלה:
מה אתה חושב שהשיחות שלנו זה הרמבם היומי?

לא אמרתי את זה
אבל זה יפתור לכם את הבעיה פשוט ועל הדרך אתם תדברו בצורה נקייה יותר וזה יעלה לכם את הנשמה
חוץ מזה יש משהו בין הרמב"ם לבין דברים שצריכים לצנזר בכוכביות

כן
אני בקושי מביאה חברות הביתה, יש לי רק חברה אחת שאני מביאה הביתה והאימהות שלנו הן חברות גם..