אני מרגיש שאני תמיד לא חלק בחברת אנשים ואני לא יודע למה

גם אני ככה עם בא לך אפשר להיות שתינו חברים נכיר בפרטי נדבר אני גם כאן בשבילך חופשי באהבה אני מחכה לך בפרטי

שואל השאלה:
אני מודה לך אחי, אני פחות רוצה לעבור לפרטי אבל תהיה חזק אח

גם אני ככה מרגישה מאז היסודי נראה לי. זה הרגשה כואבת ואתה פשוט מאוכזב מכולם ותוהה אם משהו לא בסדר בך, אבל אין שום דבר רע בך. זה פשוט חברת האנשים שכנראה פחות מתאימה לך ושיש לכם פחות כימיה והתחברות או שהם פשוט מתחברים לאנשים אחרים יותר. וזה בסדר. אבל זה לא אתה זה הם (עד כמה שזה נשמע קיטשי). פשוט צריך להחזיק מעמד סוג של ולחכות שתפגוש עוד אנשים שיהיה לך חיבור איתם וישימו אותך בעדיפות עליונה. נגיד אני בכיתה יב עם אותם אנשים מכיתה י, המצב החברתי שלי השנה יותר טוב מהמצב החברתי שלי שנה שעברה. ולא פגשתי אנשים חדשים או משהו פשוט המצב השתנה וניסיתי לנצל יותר הזדמנויות. ואני לא עכשיו פופולרית ועדיין לא מצאתי את האנשים שהכי מתאימים לי ואני הכי אוהבת, וזה בסדר. זה פשוט לוקח זמן. וגם לי עדיין יש את התקווה הזאת שאני אכיר עוד אנשים בצבא ובעוד מסגרות והמצב שלי ישתפר. פשוט תקווה לטוב, תהיה פתוח לאנשים והמצב רק ישתפר :))

אתה פשוט לא סביב האנשים הנכונים זה הכל, אני יכולה להגיד לך שאני פשוט מערבת אנשים בשיחות ושמה לב אם הם רחוקים וכמוני יש אלפים אז לא לדאוג:)

אנונימי יקר,
קוראת את מה שכתבת ומדמיינת כמה קושי יש בתחושות האלו שאתה מתאר. מהמילים שלך עולה הרצון שלך למצוא פורקן למחשבות שלך וקשה לדמיין כמה המחשבות האלו מטרידות אותך. תקן אותי אם הבנתי לא נכון ואתה סוחב אצלך התמודדות גדולה שמעמיסה עליך והרצון שלך לחפש את הדרך להקל על ההתמודדות שלך לא מובנת מאליה. הכתיבה כאן מאפשרת לנו להציע לך יד תומכת, גם אם היא רק בהתכתבות. חשוב לנו שלא תישאר עם זה לבד. לפעמים להסתכל סביבך ולראות אולי קיים אדם קרוב אחד שיוכל לתת לך יד ולהיות אוזן קשבת יכול לעזור. ואולי לפעמים אנחנו זקוקים לשיחה או יד מכוונת של אדם שלא מכיר אותנו ונוכל לשתף את הרגשות והתחושות שלנו באופן חופשי ופתוח. אצלנו בסה"ר יש אפשרות לפנות לצ'אט שם תוכל להתכתב באופן אנונימי עם מתנדב/ת של סה"ר שי/תקשיב לך. אם תבחר באפשרות הזאת מצרפת לך לכאן את הלינק לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר