ההורים שלי מעלים לי את העצבים וכמעט גורמים לי לבכות, מה לעשות?

תלכי לבצפר ותגידי למורים שלך שאת מרגישה מאחור בלימודים וקשה לך ואת צריכה תמיכה ועזרה ושהם ינסו להבין אותך (המורים יבינו אותך יותר מההורים) הורים לא יודעים מה זה לימודים הם חיים בבועה

שמעי
ההורים שלך כנראה לא מבינים שזה קשה ושכל תלמיד פה בישראל סובל כל המלחמה ושזה ממש לא 'לשבת בחופש', אבל זה שהם יזדהו לא ישנה כלום. הבגרויות עדיין יתקיימו והמבחנים יתקיימו והכי טוב שאת יכולה לעשות עכשיו זה לנסות לנשום עמוק, ולהבין שאסור לך לוותר על הלימודים עכשיו
אם כבר, אז תראי להם דווקא שאת חזקה למרות המצב ושאת יכולה להתמודד

בלי לזלזל בזה ואני מבין שהמצב מבלבל וזורקים למים, את באמת לא התלמידה היחידה וסביר להניח שתמצאי את ההזדהות מצד מי שאיתך בספסל הלימודים והמורים. להורים יש כנראה מטרדים אחרים כרגע מהסיפור

אני ממש מצטערת שאת צריכה לעבור את זה
קשה להם להבין את המצב ואת הלחץ שיש כרגע ואיך אנחנו מרגישים כתלמידים
בכל זאת חודש הפסקה מהלימודים וישר לחזור ללמוד כאילו כלום זה לא בקטנה בכלל
הכי חשוב שתדעי שאת לגמרי בסדר ושזה משהו שהרבה חושבים עליו
לא יודעת איך ינהלו את זה אחר כך אבל אני מקווה שבאמת יתחשבו בתלמידים כמו שצריך

תמיד תמיד מוזמנת אליי לפרטי אם את צריכה לדבר עוד 3>

קחי נשימה עמוקה ותזכרי שהתחושות שלך סופר מוצדקות וזה בסדר גמור לבכות ולפרוק את הלחץ הזה עכשיו. את (ועוד הרבה) נמצאת במצב של חוסר ודאות מטורף והחשש מהעומס שיגיע הוא הגיוני מאוד, גם אם ההורים שלך כרגע לא מצליחים להכיל אותו או מגיבים בביטול מתוך הלחץ האישי שלהם. הכי חשוב כרגע זה שתתמקדי בלהרגיע את עצמך, תתרחקי מהוויכוח איתם ותביני שהם פשוט לא הכתובת הנכונה לפריקה הזאת כרגע כי הם לא מרוכזים בזה עכשיו . אל תנסי להסביר להם שוב כי זה רק יפגע בך יותר, פשוט שימי אוזניות או תכתבי לעצמך הכל כדי להוציא את זה מהמערכת. תזכרי שכשבאמת תחזרו ללימודים המערכת תהיה חייבת להתחשב בכולכם ויהיו הקלות משמעותיות, אז את ממש לא לבד בסיפור הזה גם אם בבית זה מרגיש ככה כרגע.3>

המצב לא קל, אבל להורים אין הרבה מה לעשות בעניין הזה, מה שאבא שלך ניסה להגיד זה "צרת הרבים חצי נחמה" לא באמת לזלזל. פשוט תשתדלי לעשות את הכי טוב שלך בזמן שאפשר להקציב ללימודים, לא צריך להיכנס ללחץ רק צריך לעשות את מה שאפשר בלי למרוח את הזמן.

בקורונה, שביטלו את הסגר הראשון, הייתי בן 18, וזה פשוט נפל עליי בבום. היה לי שיעור נהיגה על הבוקר שיצאנו מהסגר (אחרי שלא היו לי שיעורים המון זמן) ומבחן במתמטיקה שלא הייתי מוכן אליו יומיים אחרי. קיבלתי התקף אפילפסיה באותו לילה. לרוב התקפים לא קורים משום מקום ואכן היה לי רקע בריאותי, אבל אומרים שלחץ הוא הגורם המרכזי להתקפים.

אני מבין את מה שאת מתארת וזה אכן לא נחמד בכלל. הייתי מציע לך להתמקד בדברים החיוביים כדי שלא תקרסי.

לא משנה מה האבא היה אומר לך, הוא היה נכנס למלכודת. הרי אם היה מגלה כלפייך אמפטיה ואומר לה שזה באמת נורא, היית דורשת ממנו לשנות את המערכת שתוותר לך על המבחנים והוא לא יכול. אם הוא אמר שכולם באותו מצב אז גם יצא רע כי לא נתן אמפטיה. אם היה מחליט לשתוק גם כן היה יוצא רע כי הוא לא נתן יחס. לא משנה מה אבא היה אומר, הוא היה יוצא רע.

היי לך,
עברו כמה ימים מאז שכתבת, מקווה שהדמעות הפסיקו לזלוג ושהוקל לך אפילו קצת...
מבינה שהחודש האחרון הציף תחושות קשות, ויש תחושה שלאף אחד לא אכפת ממך וממה שיהיה בלימודים...
שומעת בין המילים את הכאב ואת המשא הכבד שאת נושאת איתך, ומתארת לעצמי כמה המחשבות האלו יכולות להתיש ולבודד...
מתארת לעצמי שממש ביאס אותך לקבל תגובה כזאת לא מכילה מההורים, וציפית מהם למשהו אחר.
ייתכן שיש מישהו בסביבתך שניתן לפנות אליו שיהווה עבורך אוזן קשבת, לפעמים כשחולקים במה שמרגישים זה מביא פתח לנשימה

משתפת שאני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אם תרצי להמשיך לשתף בתחושותייך ובמה שעובר עלייך אני מזמינה אותך לצ'אט אישי בו תוכלי לשוחח עם אחד מהמתנדבים שלנו, במרחב נטול שיפוטיות. נהיה שם בשבילך, נקשיב וננסה לסייע.
מצרפת את הלינק להתקשרות.

איתך,
מתנדבת סה"ר