14 תשובות
שואל השאלה:
אוקיי קודם כל ממש תודה על התגובות
זה סיפור ראשון שלי ואני מרגישה די אבודה כי באמת קשה לי להמשיך עם העקביות של הדמויות. מרגיש לי שהתיאורים ארוכים מידיי ושהדמות של איילון לא מאופיינת מספיק (הוא קצת חד מימדי כי לא החלטתי אם להמשיך איתו או שלא)
הבעיה שלי היא לכתוב את היום למחרת הרצח בגלל שאני לא יודעת אם כדאי להחליק את זה ולכתוב על המסע למחנה או שכדאי לעשות פרק על כך שהיא עוזרת לחפש את התוקף שלה ומפלילה אותו בעריקה
נ.ב ממש תודה שעניתם ליי
סלין סוג של מבורכת אני אסביר על זה בהמשך הפרקים. האם כדאי לי להסביר על העולם טיפה יותר בפרק השני שהעליתי שהיה יחסית קצר? או שזה יתבהר בהמשך בהדרגתיות ולהמשיך כבר לרביעי?
אוקיי קודם כל ממש תודה על התגובות
זה סיפור ראשון שלי ואני מרגישה די אבודה כי באמת קשה לי להמשיך עם העקביות של הדמויות. מרגיש לי שהתיאורים ארוכים מידיי ושהדמות של איילון לא מאופיינת מספיק (הוא קצת חד מימדי כי לא החלטתי אם להמשיך איתו או שלא)
הבעיה שלי היא לכתוב את היום למחרת הרצח בגלל שאני לא יודעת אם כדאי להחליק את זה ולכתוב על המסע למחנה או שכדאי לעשות פרק על כך שהיא עוזרת לחפש את התוקף שלה ומפלילה אותו בעריקה
נ.ב ממש תודה שעניתם ליי
סלין סוג של מבורכת אני אסביר על זה בהמשך הפרקים. האם כדאי לי להסביר על העולם טיפה יותר בפרק השני שהעליתי שהיה יחסית קצר? או שזה יתבהר בהמשך בהדרגתיות ולהמשיך כבר לרביעי?
אנונימית
שואל השאלה:
גם מרגיש לי שיש הבדל ברמת הכתיבה בין הפרק הראשון לשני האחרים בגלל שערכתי את הראשון מלא ושני האחרים פשוט זרמו לי וגם שהרצח בפרק השלישי היה פשוט עליית אנרגיה משומקום ושזה הורס את הקצב
גם מרגיש לי שיש הבדל ברמת הכתיבה בין הפרק הראשון לשני האחרים בגלל שערכתי את הראשון מלא ושני האחרים פשוט זרמו לי וגם שהרצח בפרק השלישי היה פשוט עליית אנרגיה משומקום ושזה הורס את הקצב
אנונימית
אני מבין לחלוטין את חוסר האונים שלך, גם לי זה קורה ואני כותב כבר שמונה שנים.
נסי לעשות טיוטה קודם, נגיד של המחנה או של היום שלאחר הרצח. אם תאהבי - תשמרי, אם לא, תשני. סך הכל בכתיבה לא צריך לצאת בפעם הראשונה הכל מושלם והרבה פעמים אנחנו נתקעים לאחר רעיון התחלתי. יש גם המון פחד בליצור סיפור וזה מובן בהחלט.
לגבי רמת הכתיבה שמשתנה, אני לא ממש זוכר כבר (זקן שכמותי) אבל לא נראה לי ששמתי לב למשהו יוצא דופן יותר מדי. וגם, נתת את ההסבר לעצמך - ערכת את הראשון הרבה ביחס לשאר. את יכולה עדיין לנסות לערוך את שני הקטעים שלאחריו כמובן וגם - נסי פחות לשפוט את עצמך. כל סיפור בהתחלה קצת מבולגן. תני לסיפור לזרום, אחר כך תתקני.
את כשרונית ברמות, יש לך את זה. את רק צריכה קצת לשחרר. זה הסיפור הראשון שלך, אל תשכחי :)
נסי לעשות טיוטה קודם, נגיד של המחנה או של היום שלאחר הרצח. אם תאהבי - תשמרי, אם לא, תשני. סך הכל בכתיבה לא צריך לצאת בפעם הראשונה הכל מושלם והרבה פעמים אנחנו נתקעים לאחר רעיון התחלתי. יש גם המון פחד בליצור סיפור וזה מובן בהחלט.
לגבי רמת הכתיבה שמשתנה, אני לא ממש זוכר כבר (זקן שכמותי) אבל לא נראה לי ששמתי לב למשהו יוצא דופן יותר מדי. וגם, נתת את ההסבר לעצמך - ערכת את הראשון הרבה ביחס לשאר. את יכולה עדיין לנסות לערוך את שני הקטעים שלאחריו כמובן וגם - נסי פחות לשפוט את עצמך. כל סיפור בהתחלה קצת מבולגן. תני לסיפור לזרום, אחר כך תתקני.
את כשרונית ברמות, יש לך את זה. את רק צריכה קצת לשחרר. זה הסיפור הראשון שלך, אל תשכחי :)
שואל השאלה:
תודה רבה ממש עזרת לי
תודה רבה ממש עזרת לי
אנונימית
בכיף!
שואל השאלה:
ניסיתי לכתוב עוד פלאשבק/חלום של סלין מגיל 9, אבל אני מתקשה לכתוב בצורה ילדותית.
ניסיתי לשפר את זה כמיטב יכולתי אבל אני לא בטוחה אם הסגנון מרגיש כאילו רואים את העיניים מנקודת המבט של ילדה קטנה.
הוספתי למטה את הקטע אבל לא הצלחתי לשמור בסטיפס על החלקים המודגשים אז אני מקווה שזה יהיה ברור.
*****
דם.
הוא בכל מקום.
נהרות דקיקים זורמים על פני רצפת השיש הצחורה, מכתימים אותה בעורקים ארגמניים בוהקים, מאיימים.
זה כמעט מצחיק, אני חושבת בשעשוע.
אבל זה לא הזמן לצחוק עכשיו.
כל הלבן הזה... והדם שמכתים אותו.
זה מזכיר לי משהו, אבל אני לא יודעת מה.
אולי אותי?
זה לא משנה.
אני מהופנטת. לא מצליחה להסיט את מבטי מהזרם האדום הפורץ מצווארה של הילדה השוכבת מולי.
היא בגילי. אולי בת עשר.
היא יכלה להיות חברה שלי. ממש כמו טליה.
אבל עכשיו כבר לא.
אני לא רוצה לראות את פניה, אבל מסתכלת בכל זאת. זאיון אמר שחשוב להביט לאויב בלבן של העיניים.
והיא האויב. זאיון אמר שהיא האויב.
אז אני מסתכלת. פניה מעוותות מכאב אבל עיניה עצומות. כאילו היא ישנה.
אולי היא באמת ישנה. אבל אז זה אומר שאני צריכה-
לא.
היא מתה.
אני הרגתי אותה. אז זה בסדר.
זאיון אמר שזה בסדר. שהיא צריכה למות כי היא מבורכת.
אבל גם אני מבורכת.
זה לא משנה. זה שונה.
היא בורכה על ידי אחת מאלות הטבע. האלות של הקראטיאנים.
ואנחנו מאמינים באלות הסער, אז היא צריכה למות. ככה זאיון אמר.
תמיד צריך להקשיב לזאיון. זה החוק.
אני מסתכלת שוב על הגוף שלה. הוא מקופל בצורה מוזרה, כמו בובה שבורה.
ידיי רועדות. אני רוצה להקיא.
אסור להראות חולשה, גם זה חוק.
אני בולעת את רוקי ומזדקפת מעט, נמתחת עד קצה גבול יכולתו של גופי בן התשע.
קור שוטף אותי ואגרופי הקטן מתהדק סביב להב הסכין. המתכת ננעצת בכף ידי ופוצעת את העור הרך.
עוד דם. שלי הפעם.
אני לא יכולה להתיק את מבטי. הדם שלי זולג על הרצפה, מתערבב בדמה של הילדה.
אז עוד לא ידעתי שהמראה הזה ירדוף אותי לילה אחר לילה, במשך שנים, גם כשכבר לא אהיה ילדה קטנה.
זה היה קל מידי. להרוג אותה.
אני מפלצת.
באנחה, אני עוטה הבעה אדישה ומסתובבת להביט בזאיון.
אני מחייכת מעט. בשבילו. כאילו הכל בסדר.
הוא אוהב שאני מחייכת.
לא הרגשתי כלום כשהרגתי אותה.
אני חייבת להאמין בזה.
ניסיתי לכתוב עוד פלאשבק/חלום של סלין מגיל 9, אבל אני מתקשה לכתוב בצורה ילדותית.
ניסיתי לשפר את זה כמיטב יכולתי אבל אני לא בטוחה אם הסגנון מרגיש כאילו רואים את העיניים מנקודת המבט של ילדה קטנה.
הוספתי למטה את הקטע אבל לא הצלחתי לשמור בסטיפס על החלקים המודגשים אז אני מקווה שזה יהיה ברור.
*****
דם.
הוא בכל מקום.
נהרות דקיקים זורמים על פני רצפת השיש הצחורה, מכתימים אותה בעורקים ארגמניים בוהקים, מאיימים.
זה כמעט מצחיק, אני חושבת בשעשוע.
אבל זה לא הזמן לצחוק עכשיו.
כל הלבן הזה... והדם שמכתים אותו.
זה מזכיר לי משהו, אבל אני לא יודעת מה.
אולי אותי?
זה לא משנה.
אני מהופנטת. לא מצליחה להסיט את מבטי מהזרם האדום הפורץ מצווארה של הילדה השוכבת מולי.
היא בגילי. אולי בת עשר.
היא יכלה להיות חברה שלי. ממש כמו טליה.
אבל עכשיו כבר לא.
אני לא רוצה לראות את פניה, אבל מסתכלת בכל זאת. זאיון אמר שחשוב להביט לאויב בלבן של העיניים.
והיא האויב. זאיון אמר שהיא האויב.
אז אני מסתכלת. פניה מעוותות מכאב אבל עיניה עצומות. כאילו היא ישנה.
אולי היא באמת ישנה. אבל אז זה אומר שאני צריכה-
לא.
היא מתה.
אני הרגתי אותה. אז זה בסדר.
זאיון אמר שזה בסדר. שהיא צריכה למות כי היא מבורכת.
אבל גם אני מבורכת.
זה לא משנה. זה שונה.
היא בורכה על ידי אחת מאלות הטבע. האלות של הקראטיאנים.
ואנחנו מאמינים באלות הסער, אז היא צריכה למות. ככה זאיון אמר.
תמיד צריך להקשיב לזאיון. זה החוק.
אני מסתכלת שוב על הגוף שלה. הוא מקופל בצורה מוזרה, כמו בובה שבורה.
ידיי רועדות. אני רוצה להקיא.
אסור להראות חולשה, גם זה חוק.
אני בולעת את רוקי ומזדקפת מעט, נמתחת עד קצה גבול יכולתו של גופי בן התשע.
קור שוטף אותי ואגרופי הקטן מתהדק סביב להב הסכין. המתכת ננעצת בכף ידי ופוצעת את העור הרך.
עוד דם. שלי הפעם.
אני לא יכולה להתיק את מבטי. הדם שלי זולג על הרצפה, מתערבב בדמה של הילדה.
אז עוד לא ידעתי שהמראה הזה ירדוף אותי לילה אחר לילה, במשך שנים, גם כשכבר לא אהיה ילדה קטנה.
זה היה קל מידי. להרוג אותה.
אני מפלצת.
באנחה, אני עוטה הבעה אדישה ומסתובבת להביט בזאיון.
אני מחייכת מעט. בשבילו. כאילו הכל בסדר.
הוא אוהב שאני מחייכת.
לא הרגשתי כלום כשהרגתי אותה.
אני חייבת להאמין בזה.
אנונימית
בעיקרון בגלל שאת מתארת אירוע מהעבר את יכולה לשלב בין התיאורים הגרפיים המפורטים לבין הצורה היותר תמימה שבה הילדה תופסת דברים (כמו מה שכתבת על זאיון).
סך הכל העבודה די טובה. תמשיכי לעבוד על זה!
מה שכן, הייתי מחליף לגוף שלישי כאן, להרחיק טיפה את הסיטואציה מהדמות הראשית, לסמן שהיא כבר "מעבר" לחוויה הזו, שהיום היא יותר קרה ורובוטית.
בכלל, גוף שלישי הוא גוף מצוין לתיאורים ולקפיצות בין אנשים, זמנים ומחשבות. ממליץ לך לנסות לשלב אותו בסיפור.
סך הכל העבודה די טובה. תמשיכי לעבוד על זה!
מה שכן, הייתי מחליף לגוף שלישי כאן, להרחיק טיפה את הסיטואציה מהדמות הראשית, לסמן שהיא כבר "מעבר" לחוויה הזו, שהיום היא יותר קרה ורובוטית.
בכלל, גוף שלישי הוא גוף מצוין לתיאורים ולקפיצות בין אנשים, זמנים ומחשבות. ממליץ לך לנסות לשלב אותו בסיפור.
שואל השאלה:
אני יכולה לשלב גוף שלישי אם שאר הסיפור הוא בראשון?
אני יכולה לשלב גוף שלישי אם שאר הסיפור הוא בראשון?
אנונימית
שואל השאלה:
זה גם אמור להיות חלום איך זה מסתדר בשלישי
ותודה על העזרהה
זה גם אמור להיות חלום איך זה מסתדר בשלישי
ותודה על העזרהה
אנונימית
^^כן. זה נקרא מבע משולב.
החלום יכול להיות גם בגוף שלישי. זו רק הצעה, אם נראה לך שגוף ראשון מתאים יותר לכי על זה.
בטח, בכיף.
החלום יכול להיות גם בגוף שלישי. זו רק הצעה, אם נראה לך שגוף ראשון מתאים יותר לכי על זה.
בטח, בכיף.
שואל השאלה:
תודהה
נגמרו לי הפרחים אבל אני רוצה שתדע שהעצות שלך ממש עזרו לי
תודהה
נגמרו לי הפרחים אבל אני רוצה שתדע שהעצות שלך ממש עזרו לי
אנונימית
אני ממש שמח לשמוע. יש לך פוטנציאל ואני שמח לעזור לך בתור כותב בעצמי.
וואו, הכתיבה ממש ממש טובה
אני חושבת שכדאי להמשיך עם בניית העולם- עד עכשיו לא הסברת הרבה על מבנה העולם, הממלכות, מי הרעים, מי הטובים, כל זה. לדעתי תנסי גם להוסיף דמויות שסלין תכיר שם- חברות טובות, אנשים כאלה
אני חושבת שכדאי להמשיך עם בניית העולם- עד עכשיו לא הסברת הרבה על מבנה העולם, הממלכות, מי הרעים, מי הטובים, כל זה. לדעתי תנסי גם להוסיף דמויות שסלין תכיר שם- חברות טובות, אנשים כאלה
קודם כל שאפו ענק, את כותבת ממש טוב! התיאורים, הדימויים, ובעיקר הדמויות שכל-כך מאופיינות ולא שטוחות.
הייתי ממשיך מכאן למחנה הטירונים, זה די מתבקש - לא?
אולי מפה ניתן לדמות הראשית לסקור את המחנה, להשתהות טיפה ולעבור את תהליך החיול ואולי גם "להתחבר" לאחרים שיוכלו לקדם אותה במשימה שלה. די מתאים לנשק של האימפריה, לא?
רצוי להשתמש בפרק השני גם כדי להסביר יותר על העולם והמכניקות שלו, מה זו האימפריה, הממלכה ולמה הן מנוגדות, מתי הכל התחיל, איפה הדמות הראשית עומדת ביחסים וכו'.
כן היו שגיאות כתיב מינוריות ובודדות ופה ושם הייתי משנה את צורת הדיבור של הדמויות ביחס לתיאורים קודמים עליהם אבל העבודה שלך ממש טובה בתור טיוטה ראשונית.
יצא לך לכתוב בעבר או שזה סיפור ראשון שלך? והאם למדת לכתוב איפשהו באופן מסודר או שהכל מקריאה?
עריכה: עכשיו שמתי לב שיש עוד שני פרקים לסיפור. מה שכתבתי מתייחס לפרק הראשון.
סיימתי לקרוא את שני הפרקים הנוספים. כל מה שכתבתי תקף גם אליהם (כולל המחמאות!).
הצורה שבה את מספרת לנו על הדמות הראשית מבלי לחשוף יותר מדי ממש מדהימה. בעיקר הדיסוננסים שיש לה, האימפריה מול מה שהיא הייתה לפני, מול המצפון והאנושיות שלה.
אגב, אני מתאר לעצמי שהיא ילדה מבורכת לפי הכוחות שלה (?)
הייתי ממשיך מכאן למחנה הטירונים, זה די מתבקש - לא?
אולי מפה ניתן לדמות הראשית לסקור את המחנה, להשתהות טיפה ולעבור את תהליך החיול ואולי גם "להתחבר" לאחרים שיוכלו לקדם אותה במשימה שלה. די מתאים לנשק של האימפריה, לא?
רצוי להשתמש בפרק השני גם כדי להסביר יותר על העולם והמכניקות שלו, מה זו האימפריה, הממלכה ולמה הן מנוגדות, מתי הכל התחיל, איפה הדמות הראשית עומדת ביחסים וכו'.
כן היו שגיאות כתיב מינוריות ובודדות ופה ושם הייתי משנה את צורת הדיבור של הדמויות ביחס לתיאורים קודמים עליהם אבל העבודה שלך ממש טובה בתור טיוטה ראשונית.
יצא לך לכתוב בעבר או שזה סיפור ראשון שלך? והאם למדת לכתוב איפשהו באופן מסודר או שהכל מקריאה?
עריכה: עכשיו שמתי לב שיש עוד שני פרקים לסיפור. מה שכתבתי מתייחס לפרק הראשון.
סיימתי לקרוא את שני הפרקים הנוספים. כל מה שכתבתי תקף גם אליהם (כולל המחמאות!).
הצורה שבה את מספרת לנו על הדמות הראשית מבלי לחשוף יותר מדי ממש מדהימה. בעיקר הדיסוננסים שיש לה, האימפריה מול מה שהיא הייתה לפני, מול המצפון והאנושיות שלה.
אגב, אני מתאר לעצמי שהיא ילדה מבורכת לפי הכוחות שלה (?)