זה מוצדק שאני עצוב או שאשמתי?

אני ומישהי דיברנו בדצמבר,הפסקנו לדבר ואז חזרתי לדבר איתה בינואר,ואז עוד פעם הפסקנו מכיוון שאמרתי לה שלא התאים לי זוגיות אבל עדיין אין לי בעיה לדבר בלי קשר זוגי .
חזרתי לדבר איתה לפני שבוע וחצי,נקרא לה נועה (שם בדוי) חבר שלי שבת זוג שלו היא חברה טובה של נועה אמר לי יום לפני שחזרנו לדבר שהיא פליירית ושיש לה איזה 3 בנים בDms ביום,יום אחרי זה נועה כתבה לי שוב וחזרנו לדבר ,למשך שבוע כל יום דיברנו עד 5 בבוקר,היינו ממש קרובים ,קבענו להיפגש וסיפרנו דברים אישיים אחד לשני,אני הרגשתי באמת חיבור והאמנתי שכשהיא התחילה לדבר איתי היא הפסיקה עם האחרים כי היא האחת שהתחילה איתי וגם אני עוד הייתי שם מדצמבר ,אז חשבתי שיש לי ערך גבוה אצלה.אני לא רציתי זוגיות איתה אבל עדיין רציתי חיבור עם מישהי וגם להיפגש פה ושם לא היה מפריע.
ואז לפני כמה ימים,חבר שלי אמר לי שהוא הזהיר אותי לא לדבר איתה,ושכשהיא דיברה איתי היא דיברה עם עוד מישהו בו זמנית ובת זוגתו הזהירה אותו לא לספר לי על זה,עכשיו אני באמת כועס וגם מאוכזב כי אפילו ששנינו ידענו שלא תהיה זוגיות אני הרגשתי חיבור ואני חייב להניח שהיא גם הרגישה כי גם אם היא מיקבלה אני והיא היינו משהו ודיברנו המון על דברים גם צחוקים וגם אישיים.
האם זה מוצדק שאני כועס ומאוכזב או שמותר לה מכיוון שזה לא היה הולך לזוגיות.
תודה לקוראים ולעונים