18 תשובות
כי אין על זה איסור
כל עוד יש קשר דם אז אין צורך לשמור נגיעה
כל עוד יש קשר דם אז אין צורך לשמור נגיעה
משפחה קרובה מותר
שואל השאלה:
תסתכלו בעצמכם:
תסתכלו בעצמכם:
קישורים מצורפים:
אנונימי
כי בא להם מה אכפת לך מה הם עושים בבית שלהם?
זה מותר
זה כנראה ממש מחמיר
אני למדתי בישיבה ואמרו שמותר
אני למדתי בישיבה ואמרו שמותר
שואל השאלה:
^ מותר מגע לא של חיבה, מי לימד אותך את זה? זה לא חומרה זה הלכה.
^ מותר מגע לא של חיבה, מי לימד אותך את זה? זה לא חומרה זה הלכה.
אנונימי
מה ההגדרה "מגע של חיבה"? אם זה נשיקות כמו בחורה שמנשקת את האח הקטן שלה כי הוא חמוד אז עוד הגיוני מגיל 12 להפסיק אבל אם זה חיבוק וכאלה זה מותר
^
חיבוק זה מגע של חיבה
חיבוק זה מגע של חיבה
מה עיניי שומעות מותר
אנונימי
שואל השאלה:
לכל אלה שחושבים שמותר תוכיחו לי שכן
לכל אלה שחושבים שמותר תוכיחו לי שכן
אנונימי
אחריי החתונה אסור וגם זה זה הלכה ולא כולם הולכים לפי זה
במשפחה מותר, כמו שמותר אימא, סבתא וכו אבל יש מחמירים לגבי אחות
ראשית כל עלי להבהיר שאיני פוסק ואין לקחת דברי הלכה למעשה אלא יש לשאול פוסק מוסמך.
עיין שו"ת בני בנים ח"ד סי' יג, שמכריע שדבר שדשו בו הרבים אין בו הרהור בשם הרמב"ן והתוספות, ואמנם מכוח המחלוקת הוא מתיר רק בשעת הדחק. וחשש מחמת שהוא מחלוקת ראשונים.
אמנם דבר זה הוכרע להלכה דבר וודאי ולא כשנוי במחלוקת ביבי"א ח"ו או"ח סי' יג אות ה', והביא מקורות רבים לדבר, וז"ל-
כתב הלבוש שאע"פ שכתב בספר חסידים שבכל מקום שאנשים ונשים רואים זא"ז בסעודת נישואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עבירה, אין נזהרין עכשיו זה, וה"ט משום שעכשיו מורגלותהנשים הרבה בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ... ומכבר הבאתי סיוע לזה ממ"ש בס' לקט יושר (חיו"ד עמ' לז) בשם הגאון מהרא"י בעל תה"ד ונראה טעמו כמ"ש הלבוש וכיו"ב כתב בספר מחצית השקל גם מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ וכ"כ ב חינא וחיסדא וכן ב טהרת המים וכ"כ בשו"ת מנחם משיב שגם באשכנז לא חששו לזה ועיין בספר דרך פקודיך שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה עפמ"ש הלבוש שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כ"כ ודוקא בזמנם שלא היו רואים אש בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב. משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו,ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור, ומ"ש "באשתו אמרו" הוא משום גזירה וגדר לנשים אחרות, משא"כ בזה"ז. עכת"ד. ושו"ר בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט (סימן נ)... והסכים עמו הגרש"ז אוירבך (שליט"א) [זצ"ל].
עכ"ל היבי"א. וכן הכריע לעיקר הדין ומלכתחילה מכוח רוב פוסקים ולא חשש אל החמירים משום שמעטים המה.
ובאמת כל מה שהתבסס עליו שו"ת בני בנים בנושא זה, הוא שבשבת (דף יג.) איתא שהאמורא עולא היה מנשק את אחותו, יש אומרים שב'בי חדייהו' כלומר- 'בית החזה' בתרגום מילולי, ויש אומרים שהיה מנשק את ידה.
ומשם למדים שהדבר תלוי בגירוי, אלא שחששו שיהיה גירוי בין גם אחים, ועל זה כתב הרב עובדיה שכיום שדבר שדשו בו בענייני צניעות, אין בו גירוי. וכעין זה הוא כותב בעקיפין ביבי"א ח"ו יו"ד סי' יד.
כלומר, אם זה תלוי אם אתה חושש לרוב ראשונים כעיקר או לרוב הפוסקים כעיקר.
ומהיכרותי עם ספרי הפסיקה, דעת המשנ"ב להתעלם מרוב הראשונים כשאר גברו עליהם רוב אחרונים שנסמכו על מיעוט ראשונים.
הייתי מעיר לגבי עצם זה שהבאת אתר אינטרנט כמקור, שהוא אולי כספרי הקיצורים שאסור לסמוך עליהם להלכה. שיש מחלוקת אם מקור שכותב פסק ולא מסבירים דבריו, אבל כן מביא מקורו, אם הוא נכלל באיסור ספרי הקיצורים או שלא. ותלוי במחלוקת בדעת הרא"ש שתלויה אם נקבל את דברי רי"ו (בספר אדם נתיב ה בסופו) או שלא, לדוגמה הב"י (בדק הבית יו"ד סי' רמב לאחר שהגהו (ולא כדפוסים ישנים של ספר אדם)) והרב עובדיה (שציטטו בהקדמתו ל'טבעת המלך', ואמנם להתפעתי לא כתב שם שהוא ציטוט מרבנו ירוחם אלא כאילו אמר כן בשם עצמו, לא אופייני לו ואיני בטוח לסיבתו לכך) באמת קיבלוהו, ומאידך שו"ע הרב לא קיבל מה שהכניס דעת הרמ"ה בדעת הרא"ש אלא רק המכתב שהביא בשם הרא"ש (שלא נמצא לפנינו), ואז ספר שמביא מקורו הוא ספרי הקיצורים ואסור לסמוך עליו.
ואמנם דעת המשנ"ב משמע מהקדמתו לחלק א שזה מותר בדיעבד, אבל לא אצל כל גדול אלאצרק אצל הגדולים בין הגדולים, לדוגמה לגבי כנסת הגדולה ושיורי כנסת הגדולה, הם לא היו ברי סמכא מספיק מבחינתו כדי שיסמכו עליהם בכך (כל שכן לא אתר אינטרנט בן דורנו), אמנם על הבאר היטב כן סמך במקום שלא יכל להשיג הספר שהביא.
וכעין זה כתב השבות יעקב ח"ג סי' צח/צט, אמנם הפך הדבר והתיר לסמוך דווקא על כנסת הגדולה ולא על הבאר היטב (שהיה בן דורו ועדיין לא התפרסם בגדולתו), כלומר שלשיטתו אפילו על גדול כהכנסת הגדולה אפשר, ולא צריך לחפש אחר גדול כ"כ כמו הבאר היטב. בין כה וביו כה, רב אנונימי לא מוכר באתר אינטרנט לא נכלל בזה.
עיין שו"ת בני בנים ח"ד סי' יג, שמכריע שדבר שדשו בו הרבים אין בו הרהור בשם הרמב"ן והתוספות, ואמנם מכוח המחלוקת הוא מתיר רק בשעת הדחק. וחשש מחמת שהוא מחלוקת ראשונים.
אמנם דבר זה הוכרע להלכה דבר וודאי ולא כשנוי במחלוקת ביבי"א ח"ו או"ח סי' יג אות ה', והביא מקורות רבים לדבר, וז"ל-
כתב הלבוש שאע"פ שכתב בספר חסידים שבכל מקום שאנשים ונשים רואים זא"ז בסעודת נישואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עבירה, אין נזהרין עכשיו זה, וה"ט משום שעכשיו מורגלותהנשים הרבה בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ... ומכבר הבאתי סיוע לזה ממ"ש בס' לקט יושר (חיו"ד עמ' לז) בשם הגאון מהרא"י בעל תה"ד ונראה טעמו כמ"ש הלבוש וכיו"ב כתב בספר מחצית השקל גם מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ וכ"כ ב חינא וחיסדא וכן ב טהרת המים וכ"כ בשו"ת מנחם משיב שגם באשכנז לא חששו לזה ועיין בספר דרך פקודיך שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה עפמ"ש הלבוש שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כ"כ ודוקא בזמנם שלא היו רואים אש בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב. משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו,ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור, ומ"ש "באשתו אמרו" הוא משום גזירה וגדר לנשים אחרות, משא"כ בזה"ז. עכת"ד. ושו"ר בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט (סימן נ)... והסכים עמו הגרש"ז אוירבך (שליט"א) [זצ"ל].
עכ"ל היבי"א. וכן הכריע לעיקר הדין ומלכתחילה מכוח רוב פוסקים ולא חשש אל החמירים משום שמעטים המה.
ובאמת כל מה שהתבסס עליו שו"ת בני בנים בנושא זה, הוא שבשבת (דף יג.) איתא שהאמורא עולא היה מנשק את אחותו, יש אומרים שב'בי חדייהו' כלומר- 'בית החזה' בתרגום מילולי, ויש אומרים שהיה מנשק את ידה.
ומשם למדים שהדבר תלוי בגירוי, אלא שחששו שיהיה גירוי בין גם אחים, ועל זה כתב הרב עובדיה שכיום שדבר שדשו בו בענייני צניעות, אין בו גירוי. וכעין זה הוא כותב בעקיפין ביבי"א ח"ו יו"ד סי' יד.
כלומר, אם זה תלוי אם אתה חושש לרוב ראשונים כעיקר או לרוב הפוסקים כעיקר.
ומהיכרותי עם ספרי הפסיקה, דעת המשנ"ב להתעלם מרוב הראשונים כשאר גברו עליהם רוב אחרונים שנסמכו על מיעוט ראשונים.
הייתי מעיר לגבי עצם זה שהבאת אתר אינטרנט כמקור, שהוא אולי כספרי הקיצורים שאסור לסמוך עליהם להלכה. שיש מחלוקת אם מקור שכותב פסק ולא מסבירים דבריו, אבל כן מביא מקורו, אם הוא נכלל באיסור ספרי הקיצורים או שלא. ותלוי במחלוקת בדעת הרא"ש שתלויה אם נקבל את דברי רי"ו (בספר אדם נתיב ה בסופו) או שלא, לדוגמה הב"י (בדק הבית יו"ד סי' רמב לאחר שהגהו (ולא כדפוסים ישנים של ספר אדם)) והרב עובדיה (שציטטו בהקדמתו ל'טבעת המלך', ואמנם להתפעתי לא כתב שם שהוא ציטוט מרבנו ירוחם אלא כאילו אמר כן בשם עצמו, לא אופייני לו ואיני בטוח לסיבתו לכך) באמת קיבלוהו, ומאידך שו"ע הרב לא קיבל מה שהכניס דעת הרמ"ה בדעת הרא"ש אלא רק המכתב שהביא בשם הרא"ש (שלא נמצא לפנינו), ואז ספר שמביא מקורו הוא ספרי הקיצורים ואסור לסמוך עליו.
ואמנם דעת המשנ"ב משמע מהקדמתו לחלק א שזה מותר בדיעבד, אבל לא אצל כל גדול אלאצרק אצל הגדולים בין הגדולים, לדוגמה לגבי כנסת הגדולה ושיורי כנסת הגדולה, הם לא היו ברי סמכא מספיק מבחינתו כדי שיסמכו עליהם בכך (כל שכן לא אתר אינטרנט בן דורנו), אמנם על הבאר היטב כן סמך במקום שלא יכל להשיג הספר שהביא.
וכעין זה כתב השבות יעקב ח"ג סי' צח/צט, אמנם הפך הדבר והתיר לסמוך דווקא על כנסת הגדולה ולא על הבאר היטב (שהיה בן דורו ועדיין לא התפרסם בגדולתו), כלומר שלשיטתו אפילו על גדול כהכנסת הגדולה אפשר, ולא צריך לחפש אחר גדול כ"כ כמו הבאר היטב. בין כה וביו כה, רב אנונימי לא מוכר באתר אינטרנט לא נכלל בזה.
אין בעיה בלגית באחותך
לא שמעתי על זה, במשפחה מותר הכל.
זה לא ממש הלכה
יש הרבה שמקלים בזה כי בסוף זאת אחותך
כן יש על זה איסור מסוים, צריך לשמור נגיעה מבת דודה ודודה, אבל הרבה מקלים באחיות
יש הרבה שמקלים בזה כי בסוף זאת אחותך
כן יש על זה איסור מסוים, צריך לשמור נגיעה מבת דודה ודודה, אבל הרבה מקלים באחיות
אין דבר כזה
באותו הנושא: