לדעתכם זה קטע שיכול להנציח כמו שצריך?

כתבתי על מישהו שנפל

יש מבט אחד,
שאי אפשר לשכוח.
יש משהו מיוחד,
שצורב אותך בתוך המוח.
האמנתי שתחזור,
תחזור כמו אריה.
ישר רצת לעזור,
לא חשבת מה באמת יהיה.
ואני אומר לעצמי בלב,
איך הלכת בלי להספיק הכל?
מנסה לאסוף את הכאב,
אבל מאיפה בא התואר הזה שנקרא שכול?
הלכת בלי לחשוב פעמיים,
ידעת שצריך אותך שם.
העיניים שלי כבר מתות מרוב מים,
זה לא הדרך של העולם.
היית אמור להתחתן,להקים משפחה.
לא להיקבר בגיל ככ צעיר.
אני עוד חושב על הילדות שהלכה,
על האורות שכבו בעיר.
שמחתי לראות שאתה מאושר,
ידעתי שאתה שלם שם בעננים.
אני רק לא מבין איך אפשר,
לקחת ילדים כל כך קטנים.
אני דופק חיוך כי אני יודע,
שזה מה שרצית.
וגם אם בכאב אני טובע,
אדע שתמיד.
תהיה גיבור.
כי לשם פנית.
):
לזכרו של רב סמל עומר סמדג'ה הי"ד.