אוף אין לי חברות בכלל אפילו לא אחת

היי לך,
מהדברים שכתבת עולה תחושה של כאב ואכזבה סביב הנושא של חברויות, ואולי גם איזו הסתכלות אחורה שמביאה איתה חרטה על מה שקרה בדרך.
נשמע שאת מנסה להבין את עצמך מחדש בתוך זה, איך דברים התפתחו, למה התרחקת מאנשים שניסו להתקרב, ואיך הציפייה שיהיה כיף ישר אולי הקשתה להישאר בתוך הקשר.
יכול להיות שיש גם תחושת החמצה, במיוחד כשאת מתארת את התקופה בצבא ואת התחושה שפספסת קשרים שיכלו להיות משמעותיים, כמו אותה מישהי שהתקרבה אלייך. אולי המחשבה על איך זה יכול להיות אחרת מכאיבה במיוחד.
עצם זה שאת מצליחה לעצור ולהתבונן בזה, ולשתף בצורה כל כך כנה במה שעברת ומה את מרגישה עכשיו, זה לא מובן מאליו. אולי יש בזה גם רצון להבין ולשנות משהו להמשך.
חשוב לא להישאר לבד עם התחושות האלה. אולי יש מישהו בסביבה שלך, אפילו אדם אחד שמרגיש קצת יותר נגיש, שתוכלי לשתף אותו במה שעובר עלייך. לפעמים עצם השיחה יכולה להקל מעט על מה שמצטבר בפנים.
אם תרגישי שזה נכון עבורך, תדעי שאנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך.
את מוזמנת לפנות לצאט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עלייך בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף.
מצרפת קישור לצאט
שלך,
מתנדבת סה"ר

בכל מסגרת מכירים חברים חדשות את עוד תמצאי אני מבטיח לך הכל חשוב להיות נחמד/ה וככה מוציאים עוד הרבה חברים

לא מפספסים כלום בחיים, מה ששלך שלך.
תנסי לעשות מהמעט שיש לך הרבה,
תשלחי לה הודעה תציאי לה לשבת איפשהו או לעשות משהו נחמד ביחד, תתחברי אליה ולחברות שלה.
תנסי להכיר עוד אנשים מהבסיס