זה הגיוני שאני ככ כועסת עליה? למרות שזה כל כך קטן.

היה לי יום הולדת 17 לפני חודש בערך
ואני בפנימייה.
באותו יום היה שחרור הביתה כי היה חמישי של סופש בית.

בגלל שלא הלכתי לבית ספר באותו יום לא נתנו לי לצאת הביתה וככ רציתי לחגוג את היום הולדת עם חברות

אשכרה יום הולדת 17 וזה חלק מהחוויה של הנעורים וזה גיל שלא יחזור על עצמו

והאם בית הקנאית הזאת לא נתנה לי לצאת רק כי "לא הלכתי לבית ספר"
והשאירה אותי תקועה שם בלי טלפון ובלי כלום
ועוד יום לפני היא חיבקה אותי ואיחלה לי איחולים..


דברנו על זה לאחרונה והיא אמרה שהיא לא מתנצלת ולא מצטערת על מה שעשתה.

היא התחתנה לא מזמן והלכתי לחתונה שלה לשמח אותה
ואני ככ מצטערת על זה שהלכתי

לא יודעת אם אני מגזימה אבל אני עד עכשיו כאובה על מה שהיא עשתה לי ואני ככ שונאת אותה