כתבתי הספד לדודה שלי, יש מצב שאתם אומרים מה חשבתם?

שלום לכולם, למי שלא מכיר אני *****, האחיינית של *****, זכרה לברכה.
בהתחלה התלבטתי אם אני רוצה להספיד אותה, אבל נזכרתי שבפעם האחרונה שישבנו יחד ודיברנו על המצב שלה, שאלתי אותה אם היא הייתה רוצה שאקריא משהו. היא אמרה שהיא תשמח, אבל שאני ממש לא חייבת. אמרתי לה שאכתוב משהו קצר וקולע.
***** הייתה אישה מדהימה, זוהרת וקורנת, מלאה חיים ואהבה. אני עדיין לא מצליחה לקלוט שאני מדברת עליה בלשון עבר.
**** בכל פעם שהיא נכנסה לחדר, כולם שמו לב אליה היא האירה את המקום עם הצחוק שלה והבדיחות המצחיקות שלה, ותמיד הצליחה להצחיק אותי. וכש**** אהבה היא אהבה מכל הלב.
בכל פעם שעשיתי משהו קצת מעצבן, היא הייתה נותנת לי צ'פחה קטנה בראש בחיוך. וכשמישהו היה מעצבן אותי או כשהיה לי קשה, היא תמיד מיד הייתה שם כדי להרגיע ולדאוג לי, תמיד ראתה ושמה לב אליי. זה היה כל כך אופייני לה גם להצחיק, גם לדאוג, ותמיד להיות שם בשבילי. כי זאת היא
ברגעים האחרונים שלי איתה ישבנו כל המשפחה סביבה, הקראנו לה את ההגדה ושרנו שירים של פסח שירים שבדרך כלל היא הייתה זו ששרה אותם הכי חזק. וזה הרגיש כל כך מוזר לשיר אותם בלעדיה.
בהתחלה רציתי לכתוב לך מגילה שלמה על כמה שאני אוהבת אותך ועל איזה בן אדם היית אבל לא רק שהיינו עומדים פה עד מחר, הבנתי שאין מספיק מילים במילון בשביל להתחיל לתאר איזו אישה מדהימה וחזקה הדודה שלי הייתה. אני אוהבת אותך כל כך, היית בשבילי כמו עוד הורה. הלב שלי כואב כל כך על הפרידה, ואולי כבר אי אפשר לראות אותך, אבל האור שלך ימשיך להאיר אותי בכל צעד ואהבה שלך תלווה אותי לכל החיים. אני תמיד אשא אותך איתי בלב. אוהבת עד הירח ובחזרה, ***

(צינזרתי את השמות שלנו למיקרה ו)