מה נסגר עם המצב הזה

האחרונים קרוב משפחה שלי נסה להתאב7, קרוב משפחה אחר נפטר מסרטן, התחילה המלחמה ומישהו שהכרתי נפל בלבנון לפני יומיים והייתי בהלוויה אתמול.

אני מרגיש שכל העולם נגדי, במצבים כאלה בדרך כלל אני הולך לשחות או להתאמן אבל המרכז ספורט ליד הבית שלי נסגר כי אין להם ממד מספיק גדול ביחס למתחם...

יצא שהבן אדם היחיד שעזר לי עם כל המצב היא המפקדת שלי. ואני חושב שהתאהבתי בה.

כואב לי לראות אותה כל פעם שאני בדרך לבסיס ונוסיף מעל זה את העובדה שאני משתחרר בקרוב אז עם כל היופי הזה אני גם צריך להתחיל את החיים שלי ולהבין מה אני רוצה מעצמי ואני פשוט עייף. עצוב. ועצבני. גם פיזית, וגם מנטלית.

קשה לי עם העובדה שאני לא אראה את המפקדת שלי יותר ובמקביל אני מבין כמה המצב שאני נמצא בו לא בריא לי אז עדיף לי ככה.

התחלתי לנגן על כלי נגינה ולעשות אימונים בבית וליצור לעצמי שגרה ועדיין אני מרגיש נורא.

אני לא רואה פתרון למצב שלי כרגע ואני לא מבין איך אני אמור להתחיל את החיים האזרחיים שלי עם תנאים כאלה שאני רק עסוק בלהתמודד עם המצב כרגע ובמקביל אני צריך להבין מה אני רוצה ללמוד ולעשות בהמשך