הגיוני לכעוס על אבא שלי כי כל החיים שלי הוא עושה טעויות משמעותיות איתי? הגיוני לרצות להתרחק ממנו?

שלא תבינו לא נכון, אני אוהבת אותו ותמיד מכבדת אותו. אבל הרבה שנים שאני מנסה לדבר איתו על הדברים האלה, שהוא עושה ופוגעים בי. והוא גם ממש אומר.
"אני יודעת שזה פוגע בך אבל זה מביא את התוצאה שאני רוצה."
"אני עושה לך שוק תרפי כדי שתצליחי לשנות בעצמך דברים."
"אני מבוגר מספיק כדי שאני לא אוכל להשתנות אז או שתקבלי את זה או שלא."
"או שזה בדרך שלי או שלא בכלל, אני עושה רק מה שאני יודע."
אלו נגיד דברים שהוא אמר כתשובה כשאמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא יודע איך לגשת אלי כי הרבה פעמים הוא פוגע בי עם הגישה שלו והמילים שלו.
ואת האמת שדי נמאס לי להיפגע מזה. אז יש לי עוד שאלה, איך להפסיק להתייחס לדברים שהוא אומר באופן אישי?
גם למשל עם החבר שלי, אז אבא שלי לא אוהב שהוא בא אלינו הרבה והוא אומר שהחבר שלי לא מקדם אותי.
אבל אבא שלי ממש מראה לחבר שלי שהוא לא אוהב אותו, כאילו ממש אדיש אליו והוא אומר לי שהוא חושב שהחבר שלי פוגע לי בהתקדמות ושאף פעם החבר שלי לא יכול להיות שם בשבילי כי הוא לא מכיר אותי כמו שההורים שלי מכירים אותי.
ובכנות, עברתי דברים די משוגעים בלי ההורים שלי ידעו על זה והם מודעים לזה.