ההורים שלי אומרים לי שאני מפגר שאני רוצה קרבי כשקיבלתי תפקיד טוב כבר התייעצות

שואל השאלה:
נראה לי שמותר להגיד כאילו אני לא 100% התקבלתי עדיין יש כמה מיונים אבל מגן סייבר שאלתי ואמרו לי שזה רק בסדר להגיד את התפקיד קבע שנתיים וקדצ ואני ממש מפחד שאנשים לא יהיו חברותיים וירצו להתחבר

שמע תעשה מה שאתה רוצה תלוי מה הסיבה שבאלך ללכת לקרבי לתרום אתה יכול באותה מידה בכל מקום

אתה חתיכת פראייר אם תוותר על זה ותלך לקרבי

כל מילה נכונה^

גם קרבי יביא לך הרבה ידע לחיים

שואל השאלה:
^^^ גם לתרום אבל גם בשביל לפתח אותי נפשית כאילו אני בתור בן אדם מאוד קשה לו בלי חברה ואנשים שאוכל להיות פתוח איתם ולדבר בכיף ולהנות ושמעתי שבקרבי יש יותר כזה אבל לא יודע אולי אני טועה ואוכל למצוא אנשים אפילו יותר טובים בתפקיד

תעשה מה שבאלך
רק שתדע זאת תהיה טעות חייך אם תוותר על זה ואתה תבין את זה מהר מאוד שתיכנס לקרבי. מפה ההחלטה שלך.

שואל השאלה:
אוף אני לא יודע זאת גם מלחמה עם ההורים שלי, מה התפקיד באמת כזה שווה את זה? מאיפה אתם יודעים שהוא לא מנופח או משהו? מגן סייבר נשמע מגניב אבל אני לא יודע אם התחום מעניין אותי למרות שהופתעתי לגלטת שממש קצת מתקבלים

שמע אתה יכול גם להתחיל בתפקיד הזה ואם אתה רואה שזה פחות טוב בשבילך אתה יכול לעשות 55 ללוחמה

שואל השאלה:
^^את אומרת מנסיון, אני לא בא להתנגח באף אחד אני רק רוצה לשמוע ולהבין את כל התמונה אין לי מושג איך הצבא עובד, בבקשה תסבירו את עצמכם יותר

אני בעצמי התקבלתי למגן סייבר וויתרתי לעומת משהו אחר וזאת טעות חיי! בבקשה אל תוותר על זה שלא תרגיש כמוני. אני כל יום אוכלת סרטים על זה..

שואל השאלה:
^^^אבל זה קבע וקדצ זה לא בעייתי לצאת? וגם שוב טירונות וזה? או שזה לא נורא בכלל?

שואל השאלה:
^^אה אשכרה? אבל מי אמר שבמגן סייבר יהיה לך יותר טוב? חוץ מזה זה תלוי בתפקיד שהלכת אליו אולי לי יצא שהתפקיד שאני אלך אליו יהיה לי יותר טוב בו

לעבור ללוחמה זה קל לדעתי תתחיל אם התפקיד הזה ואם אתה מרגיש שאתה פחות מתחבר אתה יכול להוציא תופס לעבור ללחומה

טירונות קרבית זה הרבה יותר חרא. בבקשה תקשיב למה שכולם אומרים לך כולל ההורים שלך.

אני מאבטחת מתקנים. אז בוודאות במגן סייבר היה יכול להיות יותר טוב. אני הגעתי למצב שלי בדרך הזויה והיו הרבה פאקים בדרך אבל זאת טעות חיי!

שואל השאלה:
אולי אתם צודקים... כאילו שוב אני לא נגדכם או ההורים שלי אני 100% מאיפה אתם באים פשוט לא יודע כמה זה יעשה לי טוב כבן אדם, תוכלו בבקשה לנעוץ שאקבל עוד דעות?

שואל השאלה:
^^^לנסות להתקבל למה?

בתור בוגרת קרבי. לא יהיו לך אחים לכל החיים כמו שיהיו לך בקרבי. הם יכירו אותך ברגעים הכי נמוכים וירימו אותך. עד היום החברויות שלי מהצבא הם החברויות הכי עמוקות ומשמעותיות בחיים שלי. הצבא סלל נציב ואני גיליתי בו מה אני מסוגלת לעשות. תלך אחרי הלב שלך. אתה יודע יותר מכולם

שואל השאלה:
^^^אה אוי מצטער לשמוע אבל כאילו אפשר לשאול איך הגעת למצב הזה? כאילו ידעת שאם תוותרי תהיי מאבטחת מתקנים או...?

לא ידעתי שאם אוותר אהיה מאבטחת מתקנים. הייתי אמורה להיות במודיעין ומיטב עשו טעות.^^

שואל השאלה:
^^^^זהו בגלל זה אני מתלבט אבל אני במצב קשה עכשיו וכאילו אני לא יודע, דיברתי עם אנשים שהיו נגיד בתומכי לחימה ואמרו שכן הצליחו להכיר חברים ממש טובים ולכל החיים כזה אז לא יודע זה לא שאקלוסיבי רק לקרבי

לא סבלתי בצה"ל גיליתי את הכוחות שבי ולמדתי שתמיד אפשר להתמודד עם קושי פיסי ונפשי כשיש סביבך אחים ואחיות

שואל השאלה:
^^אה אוי אז אם הם עשו טעות לא הצלחת להלחם כזה? זה עליהם לא?

שואל השאלה:
סעמק אני לא יודע כבר אנשים רק יודעים לדכא תמיד אשמע דברים שליליים אין לי כוח אף אחד לא יודע ברמת לעזור אני כאילו בא למערכת הזאת לתרום וכולם יכולים להיות כרלה חסרי תועלת ולא סגורים על עצמם אני לא מבין את זה

כן^^

שואל השאלה:
אני מסכים איתך לגמרי אבל אני לא בדיוק מבין מה אתה ממליץ לי לעשות? הלוואי עליי קרבי אני בוכה כל לילה לחשוב שאני תקוע במצב הזה אבל אם אלך מחוסר רצון ההורים שלי אני לא אדע מה לעשות אני מפחד שלא אהיה לי בית לחזור אליו ואני לא יודע אם אוכל להתמודד עם זה, אני מקווה לפחות שהתפקיד הוא באמת עם חברה טובה ואנשים טובים וחברותיים אחרת אני לא יודע מה אעשה

שואל השאלה:
תודה רבה אני ממש מעריך, הלוואי שהיית צודק אבל זה לא פשוט כמו שזה נשמע, אני לא יודע מה אהיה בעתיד ואני צריך את תמיכת ההורים שלי, אבא שלי בן אדם קשוח מאוד ואין לו ממש אמפתיה ותאמין לי שלא כיף לדבר ולהתמודד אית, שלא תבין אותי לא נכון אני חולה על ההורים שלי אבל הם מאוד נוקשים בנוגע לזה ולא קל לנהל איתם שיחה, גם אם הייתי רוצה בלי רשותם לא יודע אם אוכל לעשות את זה ממש זה קשה עד בלתי אפשרי קיוויתי לעידוד וטיפה הבהרה אם ללכת לתפקיד אבל לא עוזרים לי ואף אחד לא מצליח לעזור כולם אומרים רק חרא וכמה קשה ולמה כדאי ולמה לא כדאי ואין לי אף אחד לתקשר איתו

שואל השאלה:
זהו שדי ניסיתי את זה, אבא שלי אמר לי "טוב אני לא מתווכח עם טיפשים" ופשוט לא ממש רצה לדבר איתי על זה והוא חוטף עצבים כל פעם שאני מעלה את הנושא, שוב אני אוהב אותו אבל הוא בן אדם קשה, אגב שתדע הוא היה קרבי וואחד קרבי בעצמו וגם סוחב איתו את הרובה הגדול הזה עד היום, אבל הוא אומר לי שאני חלש מנטלית ופיזית ושאני לא מתאים לזה ואני אסבול ולא מוכן להתווכח איתי, אני רגיל לזה מאבא שלי אני לא לוקח ללב אבל וואלה הוא בן אדם קשה עד כמה שאני אוהב אותו, שוב הם לא יעיפו אותי מהבית או לא ירצו אותי חס וחלילה חח הם אוהבים אותי זאת פשוט אהבה קשוחה, אהבה ממש קשוחה

שואל השאלה:
מעריך, אני אנסה, אני לא ארצה לפגוע בו ממש וזה לא שהוא לא תומך בי פשוט הוא היה קרבי בעצמו ואומר שזאת לא חוויה כיפית

היי,
מהדברים שכתבת עולה התלבטות משמעותית, כאילו אתה נמשך למשהו אחד אבל בו זמנית נתקל בהתנגדות מהבית וזה שם אותך באמצע במקום שאולי לא נוח לך להיות בו.
נשמע שיש בך רצון לנסות משהו אחר, אולי לחוות, אולי לא להרגיש שפספסת, ובאותה נשימה גם פחד מההשלכות, מהתגובה של ההורים, מהקשר איתם, ואפילו איך תרגיש אם תלך או אם תוותר.
יכול להיות שגם המילים שלהם, שאומרים שתישבר או שלא תעמוד בזה, נכנסות פנימה ומבלבלות עוד יותר, בין מה שאתה מרגיש שאתה רוצה לבין מה שמציירים לך שיקרה.
נדמה שאין לך כרגע מישהו שמתאים לשתף איתו את ההתלבטות הזו, ובתוך ההחלטה הזאת זה יכול להכביד.
עצם זה שבחרת לכתוב ולשים את כל הצדדים על השולחן, לא מובן מאליו. זה יכול להעיד על רצון להבין מה נכון לך באמת, גם בתוך כל הרעש מסביב.
אולי יש מישהו בסביבה שמתאים לך לשתף, רק להיות איתך בתוך המחשבות. לפעמים עצם השיחה יכולה לעזור לעשות קצת סדר.
אם תרגיש שזה נכון עבורך, תדע שאנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך. אתה מוזמן לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עליך בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף. מצרפת קישור לצ'אט
שלך, מתנדבת סה"ר