יש לי חולשה לגברים כמוהו שמשדרים ביטחון מוגזם ונראים טוב וחיים את החיים ואני מישהי אסרטיבית אבל גם ילדה טובה ולרוב הם לא מסתכלים עליי וזה מסתכם בקראש הפעם הוא הסתכל עליי והוא ניסה להתחיל איתי כמה פעמים ובגלל שלא האמנתי שאנחנו מתאימים לא נתתי לו צ'אנס. הייתה לי החלטה בלב לא להיפתח אליו כי הרגשתי שהוא ממש ילדותי, אבל בו זמנית פיתחתי אליו קראש קטן וכל פעם שהוא ניסה להתחיל איתי זה הרים לי והיה נחמד. באיזה שהוא שלב הוא יחסית הפסיק להתחיל איתי. אחרי שכל המלחמה התחילה נכנסתי לחרדה והרגשתי שממש חסר לי מישהו, במקביל התחיל משבר ביני ובין אחת החברות הכי טובות שלי. וככל שהימים עברו ראיתי אותו בעיניים ורודות יותר והתעלמתי מדגלים אדומים. שאלתי אותו מה הסיפור ביננו והוא אמר שזו לא הייתה הכוונה והתנצל. במשמרות שאחרי הוא פשוט היה מגעיל אליי. התפטרתי משם השבוע ומרגישה שאובה רגשית ושנכנסתי למקום שלא התכוונתי להיות בו. עוד שבועיים אני מתגייסת ואני רוצה להיות בראש חדש ואנרגיות טובות ולא בבאסה של מה שקרה. מוצאת את עצמי עדיין חושבת עליו ובכל פעם זה עושה לי ממש רע. איך לעבור הלאה?