יוצא לכם להרגיש שאתם מפספסים את "חיי הנוער" שלכם? תנו דוגמאות

לא בכלל לא

באופן כללי לא, אבל יש מקרים ספציפים שגורמים לי לחשוב ככה.
למשל זה שעשיתי פסיכומטרי לפני י"ב והלך לי כל החופש הגדול.
זה שאני בכורה ל8 אחים ולפעמים צריך אותי וזה בא על חשבון דברים.
כל מיני..

לפעמים

כאחד שגדל רק בחול ולבד כל החיים.
בהתחלה אתה חושב שכן, אבל אתה מגיע לגיל 18-19
ואתה רואה שאתה יודע לעשות את רוב הדברים לבד, אתה עצמאי מאוד, אוהב שקט וכולי
לא מצטער על זה לרגע

האמת שממש לא אני דווקא מרגישה שאני מנצלת אותם מעולה
אני מתאהבת, מתחברת עם אנשים חדשים, יוצאת כל עוד יש לי הזדמנות ולא משנה לאן, עושה מלא החלטות מפגרות ומלא דברים שאני יודעת בוודאות שאני אתחרט עליהן ואז גם מתחרטת עליהן, מנסה דברים חדשים, הספקתי לחוות המון ולהתנסות המון ולהכיר כל פינה בעיר שרציתי וביישוב שלי ואני נמצאת בסביבה שכזה מאתגרת אותי שכלית ומאפשרת לי הכל אז אני ממש מרגישה שכן

אני עובדת הרבה
אני לא מכירה מספיק אנשים לדעתי, לא מנסה לפתח מספיק שיחות/קשרים
אני לא עשיתי הרבה זמן שטות שהתחרטתי עליה אחרי (לא משהו רציני או בלתי הפיך כמו יחסים מיניים, זה לחתונה בעזרת ה')