טוב אני צריכה לפרוק כבר את זנ

עבדתי במלצרות באירוע זה חד פעמי וכאילו היה שם עובד שעבד במטבח כסדרן כזה לא ידועת ובהתחלה ראיתי אותו ולא ידועת אהבתי את הוויביפ וזה ואז כאילו הוא דיבר איתי וזה וכאילו לא יודעת וסתם הייתי מוזרה כזה וכאילו הוא היה מזה נחמד ואז כזה נכנסתי בדלת וקלטתי אותו אומר למארגן כזה שישים אותי עם עוד מלצרים שלא כל העבודה תיפול עליי וזה באזור של הבנות כאילו זה היה מופרד בקיצור לא יודעת ולא אמרתי לו כלום על זה לא אמתי לו תודה ואני מתבאסת וכאילו ממש אני ממש בתחושה שהתאהבתי בו נשבעת זה לא קורה לי בחיים אבל כאילו אפילו לא אמרתי לו ביי וזה וכאילו הוא כל הזמן היה נחמד אלי ושאל אותי עם אני בטוב ומההתחלה כאילו אהבתי אותו כי הוא בנאדם נדיר לא פגשתי כאלה נשבעת ממש הבעיה שהוא בן 25 ואני 18 ואני אפילו לא יודעת את השם שלו אבל כאילו הוא לא יצא לי מהראשש וזה מעצבן אותי שלא הייתי אחרת כי אני תמיד בסביבה של אנשים מוזרה כזאת ואני לא עצמי אז לא דיברתי איתו יותר כמו שרציתי וזה כאילו לא עוזב אותי כי מרגישה שממש נתפסתי עליו למרות שזה היה איזה משמרת של 5 שעות כזה וכאילו די אני כל הזמן חושבת עליו ואפילו מתגעגעת ומתבאסת שאני לא יראה אותו יותר מה אני עושה עם זה אוף.