אנשים שבדיכאון או עברו דיכאון

לא, סתם בא ככה אני מניחה, לא זוכרת משהו רציני, אולי הדחקתי

ההפסקה מהחיים בעקבות הקורונה פשוט שאבה אותי לזה
הייתי בתקופה ממש רעה, אחרי ילדות קשה, גירושים, ועוד
והקורונה פשוט נתנה לי סיבה להתפרק לגמרי

אני לא יכולה להצביע על סיבה ספציפית אבל זה גם יכול לצוץ ככה משום מקום ולא תביני את הסיבות מלא שנים.
לרוב שילוב של מצב במשפחה ומצב חברתי, חרמות, בדידות, כלכלי, בריאותי, לא חסר

לא הצלחתי ליצור קשרים וחברים נורמלים. נפלתי על אנשים שעשו לי רע וסבל. הרבה אנשים פגעו בי...לא מוצאת את עצמי ואת מקומי בעולם.

זה התחיל מי חוסר ביטחון והרגשתי לבד וחוסר תקווה

כל פעם הייתה סיבה אחרת. אני חושבת שמעולם לא באמת נפטרתי מהדיכאון לגמרי פשוט זה תקופות. אצלי תמיד הטריגר זה שאני בחוסר שליטה , שאין לי וודאות , שאני מרגישה שאני מאכזבת את עצמי, תחושת כישלון..

זה התחיל בגלל שהייתי בבית ספר חרדי ולא הייתי בכלל דתייה,זה גרם לי לשנוא את הזמן שאני בבית ספר וזה גרם לי לדיכאון,עצם זה שאני הולכת למקום שאני לא אוהבת,זה מה שקרה בקצרה.