2 תשובות
קודם כל תעזוב את המקצוע והמכללה שלא עושה לך טוב
היי יקר,
מצליחה להרגיש כמה חזק הדחף הזה בוער בך, הרצון פשוט לקום, לעזוב הכול, ולהתחיל מחדש במקום אחר. זה נשמע כמו תחושת מחנק כזו, של חיים שלא מרגישים שלך- לימודים שלא מדברים אליך, סביבה שלא מתאימה לך, ואפילו ניכור כלפי הגוף שלך. בתוך כל זה עולה תחושה פנימית מאוד עמוקה שמשהו לא יושב נכון, כאילו יש בך חלק שמחפש כיוון אחר לגמרי.
לפעמים כשאין תחושה של בחירה או התאמה, המחשבה על שינוי קיצוני נהיית כמעט הדרך היחידה לדמיין חופש. ובו זמנית, זה גם יכול להיות מפחיד ומבלבל.. כי לא תמיד ברור איך לגשר בין מה שמרגישים לבין מה שאפשרי כרגע.
עצם זה שאתה מצליח לנסח את זה ולשתף זה לא מובן מאליו. מאמינה שזה מראה שיש בך מודעות עמוקה למה שעובר עליך, ואולי גם רצון למצוא דרך להתמודד עם זה, ולא רק לברוח. השיתוף יוכל אולי להוריד קצת מהלחץ כבד הזה.
אם תרצה מקום שבו אפשר לפרק את זה יחד, בלי לחץ ובלי שיפוט, אפשר לפנות לצאט האנונימי של עמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. מתנדבים ומתנדבות יכולים להיות איתך בתוך התחושות האלה ולנסות לחשוב יחד על דרכים להתמודד. מצרפת קישור לצ'אט מטה.
שולחת חיבוק,
מנתדבת סה"ר
מצליחה להרגיש כמה חזק הדחף הזה בוער בך, הרצון פשוט לקום, לעזוב הכול, ולהתחיל מחדש במקום אחר. זה נשמע כמו תחושת מחנק כזו, של חיים שלא מרגישים שלך- לימודים שלא מדברים אליך, סביבה שלא מתאימה לך, ואפילו ניכור כלפי הגוף שלך. בתוך כל זה עולה תחושה פנימית מאוד עמוקה שמשהו לא יושב נכון, כאילו יש בך חלק שמחפש כיוון אחר לגמרי.
לפעמים כשאין תחושה של בחירה או התאמה, המחשבה על שינוי קיצוני נהיית כמעט הדרך היחידה לדמיין חופש. ובו זמנית, זה גם יכול להיות מפחיד ומבלבל.. כי לא תמיד ברור איך לגשר בין מה שמרגישים לבין מה שאפשרי כרגע.
עצם זה שאתה מצליח לנסח את זה ולשתף זה לא מובן מאליו. מאמינה שזה מראה שיש בך מודעות עמוקה למה שעובר עליך, ואולי גם רצון למצוא דרך להתמודד עם זה, ולא רק לברוח. השיתוף יוכל אולי להוריד קצת מהלחץ כבד הזה.
אם תרצה מקום שבו אפשר לפרק את זה יחד, בלי לחץ ובלי שיפוט, אפשר לפנות לצאט האנונימי של עמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. מתנדבים ומתנדבות יכולים להיות איתך בתוך התחושות האלה ולנסות לחשוב יחד על דרכים להתמודד. מצרפת קישור לצ'אט מטה.
שולחת חיבוק,
מנתדבת סה"ר