בבקשה שמישהו יעזור

נמאס לי באמת נמאס, במשך חצי שנה נלחמתי כדי להוציא קהס 40 כדי לשרת בתפקיד עורפי. ובמהלך הזמן הזה לא פסחו עלי התקפי חרדה קשוחים נפילות קשוחות רגעים שרציתי לשבור את הכלים, רגעים שצעקתי לקב"ה , רגעים שבהם בכיתי, שהרגשתי לבד. שהרגשתי פחד. שהרגשתי ריק. תוך כדי בלאגן ומלחמה מתישה להתחיל לעבוד להתחיל להכיר אנשים ללמוד נהיגה הכל בבת אחת, אתה כבר בוגר אז אסור באמת לבכות, תמיד חייב ללבוש חיוך על הפנים, אפילו כשב99% מהזמן הכל חרא והכל קורס אתה חייב להראות שאתה בסדר, וכולם אומרים יהיה בסדר. המשפט השנוא עלי. ואז, קיבלתי את האישור "התאימו לך קהס 40 כמדרג הגנה בשירות"
לרגע אחד, באמת חשבתי שזהו, המלחמה נגמרה, כל הרעש סביבי שסבב אותי יותר משנה התמוגג, ואני הגשתי בקשה להשתבץ כמשק קישור לכוחות הזרים , והכל נראה שזה בדרך לשם, ואז פתאום, היום בבוקר אחרי שבועיים שבהם הרגשתי אני שוב, בפעם הראשונה מזה חצי שנה ואולי יותר, אני מקבל הודעה, "היי, מחר יערך לך ראיון בזום לתפקיד מכ מגל כדי לוודא שאתה כשיר" ואני מחוויר, אבל יש לי קהס.. אבל זה טירונות קרבית.. מה לעשות.. ושוב.. כולם אומרים תעלה לראיון תסביר את המצב יהיה בסדר.. אבל אף אחד לא מבין את התקף החרדה שקיבלתי באותו רגע.. אף אחד לא יבין כמה קשה זה לבן אדם עם חרדה חברתית לבטא את עצמו ככה בראיון, אני צריך לשכנע אנשים שאני לא מתאים? שוב? שוב אותו לופ? שוב אותה החגיגה.. כשלרגע האמנתי שיש אלוהים והכל לטובה, שוב הכל התפוצץ לי בפנים. והמשיך ליום גדוש באוברטינקינג ופחד וגם קצת לחץ, והלחץ הוא יותר מההמשך.. מה יקרה אז? אני אקבל את מה שאני רוצה? אני אפסיק לפחד? סוף סוף יהיה לי שקט כי זה כל מה שאני מבקש? נמאס לי.. באמת שנמאס.. פשוט בא לי לקפוץ מאיזשהו חלון או לקחת איזשהו אוטובוס ליעד לא ידוע ולקבל שקט.. להתנתק.. מה לעשות? אני שונא להרגיש ככה אני שונא להרגיש פתטי.. אני רק רוצה חבר טוב שישב לידי ויתן לי חיבוק ויאמר לי שאני לא לבד איך אני מסדר הכל לטובה?