7 תשובות
גם אני ללא זוגיות עדיין לצערי ועוד המון כמוך
אל תיהי במבוכה או הרגשה רעה כי זה לגטימי וזה הגיל להתחיל גם לחפש ולנסות

תנסי לתת צ'אנס לשידוכים, אתרי הכרויות, משפחה / חברים (גם אם אין מי שאפשר) שיכולים אולי להכיר
תנסי יותר ויותר להיכנס לעולם הזה מבלי לפחד, הכל בראש, כולם בני אדם בסוף
בסוף זה או כן או לא
זה יגיע באיזה שהוא שלב אל תדאגי את עובדת? אין לך מסגרת בכלל? מה עם בעבודה אין לך אנשים לדבר וזוגיות זה יגיע יש לך גם אפליקציות אל תדאגי בכל מקרה את יכולה לכתוב לי בפרטי חופשי אם את רוצה לדבר עם מישהו אני אשמח
שואל השאלה:
עובדת עם מבוגרים בני 40 50 אפילו 60
לא אופציה להכיר שם אנשים
אנונימית
וואו נישמע קשהה מקווה שעוד אנשים יענו!!
❤❤❤ בטוח יש עוד אנשים כמוך, וגם הם מנסים לצאת מיזה
וטוב שאת ערה לזה
ממש מקווה שאנשים יגיבוו כי לי אין כל כך עצות אני בעצמי אבודה בחיי בגיל 18
אני גם ככה אבל אני בן 21 והייתי בזוגיות אבל לא הלך טוב וקשה לי למצוא
זה שלא היית בזוגיות זה פחות מדאיג. זה כנראה בגלל נסיבות החיים שלך. לא נשארת בקשר עם חברים כך שאין לך אופציה להכיר דרכם, ואת לא נמצאת במסגרות ולא יוצאת הרבה מהבית חוץ מאשר לעבודה ששם אין אנשים בגילך. לדעתי מה שיותר מדאיג זה איך שאת מרגישה. את צריכה להרגיש שיש לך תמיכה מהאנשים סביבך ושיש לך מקום בעולם, גם אם את לא בזוגיות. זה בסדר להרגיש בלי כיוון ושאת לא יודעת מה את רוצה לעשות בעתיד, אבל חשוב שתרגישי שלמרות זאת יש משמעות לחיים שלך. זה עוזר כשיש חברים קרובים שאפשר לדבר איתם בכל מצב. אבל גם אם אין כרגע, את יכולה לעשות דברים כדי למצוא יותר את המקום שלך בעולם ולבנות ביטחון בעצמך. הזוגיות תגיע עם הזמן ועם זה שתצאי למקומות ותפגשי אנשים. תחפשי מסגרות שונות. אולי קורסים שמעניינים אותך, התנדבות, יציאה לטיולים בקבוצות של אנשים. כל דבר שיכול לעניין אותך, אפילו אם זו לא השאיפה שלך לכל החיים.

בנוסף, את לא צריכה להרגיש רע מזה שלא היית בזוגיות, התמודדת עם דברים לא פשוטים ועצם זה שאת מצליחה לנהל שגרה ולעבוד זה טוב. אולי את עסוקה כרגע רק בהישרדות ובהתמודדות עם התחושות שלך, וזה בסדר. זה בסדר אם את לא מצליחה כרגע לעשות דברים בזמן הפנוי שלך, ומה שאת מצליחה זה לצפות בסדרות. זה גם מובן שאת רוצה לעשות יותר מזה, ואני מאמינה שתגיעי ליותר ושיהיו לך שאיפות. אבל תתני לעצמך חמלה ואת העזרה הנפשית שאת צריכה. קשה להתמודד עם התחושות האלה לבד, תנסי לשתף מישהו מהמשפחה או אדם אחר קרוב אלייך בתחושות שלך. ואם צריך, תפני לעזרה מקצועית. ואם תרצי לדבר, את מוזמנת לכתוב לי
יקרה,

ההתעוררות הזו לתחושה שהימים חלפו מבעד לערפל של התמודדות נפשית היא חוויה מטלטלת ומכאיבה. כשנמצאים במאבק יומיומי עם מועקה וחשש מהעולם שבחוץ, קל מאוד לשקוע בתוך שגרה של הישרדות בלבד, שבה העבודה והמנוחה הופכות למעגל שסוגר עלייך ומבודד אותך מחוויות של גיל הנעורים.

המצב שבו את נמצאת אינו מעיד על חסרון בך, אלא על הכוחות העצומים שהשקעת פשוט כדי להחזיק מעמד לאורך התקופה הזו. הגיל שבו את נמצאת הוא עדיין התחלה של דרך, וזה שהחיבורים הבין-אישיים עוד לא קרו נובע מכך שהנפש שלך הייתה עסוקה בלהגן על עצמה. הבושה שאת חווה היא טבעית, אך היא לא חייבת לנהל אותך; מותר לך לסלוח לעצמך על כך שהקצב שלך שונה, ולהבין שכל צעד קטן לעבר שינוי הוא ניצחון משמעותי.

אפשר לנסות להתחיל לייצר סדקים קטנים בתוך המציאות הזו. נסי לחשוב בקטן. אולי קשר אחד חדש, הפסקת קפה עם מישהו בעבודה, חוג או שיעור בחדר כושר. אל תסתכלי על המטרה הגדולה של מציאת בן זוג. נסי לעבוד על מטרות קטנות כרגע, רק כדי להיפתח קצת לעולם ולשנות את התדר. משם דברים כבר יתחילו לקרות לבד.

אם המועקה הופכת לכבדה מדי ואת מרגישה צורך במקום בטוח להוציא בו את כל מה שיושב על הלב, אנחנו בסה"ר כאן בשבילך. את יכולה לדבר איתנו על הכל, בלי להסתיר ובלי לחשוש משיפוטיות, כדי שנוכל לחשוב יחד איך למצוא נתיב של תקווה בתוך המורכבות הזו:

בצאט: https://sahar.org.il/help
בווטסאפ: 055-9571399

איתך בלב ובמחשבה,
מתנדב סה"ר