7 תשובות
את התרגלת לזה אז עכשיו אחרי הפרידה זה מרגיש לך שונה ומוזר
את התרגלת מאוד להיות זוגית
ושכחת את הלבד שלך
אז מאוד קשה לך להתרגל ללבד הזה ולשקט הזה פתאום
אבל הכל עובר והזמן עושה את שלו
מאחלת לך המון בהצלחה
ושכחת את הלבד שלך
אז מאוד קשה לך להתרגל ללבד הזה ולשקט הזה פתאום
אבל הכל עובר והזמן עושה את שלו
מאחלת לך המון בהצלחה
כנראה את מחפשת ריבאונד מישהו שימלא כאילו את המקום שלו ושזה יעזור לך להתגבר ויחלוף לך הכאב אבל זה לא בריא אני אישית מאמינה שצריך כן לכאוב את הכאב ולהתמודד לתת לעצמך רגע להיות לבד להכיר את עצמך יותר טוב לעומק כשאת לחוד והכי חשוב זה יעזור לך להתגבר עליו אחרי כמה חודשים
זה הגיוני שאת מרגישה ככה. היית בזוגיות 6 שנים הרי, זה לא משהו "בקטנה" שחולף אחרי רגע. עם זאת אני חושבת שאת צריכה לחכות קצת זמן, כדי "להמשיך הלאה" מהבן זוג הקודם מה שנקרא, במקום לחפש ישר זוגיות חדשה.
כל מה שאת מרגישה עכשיו יותר מלגיטימי
שש שנים זה חתיכת זמן כדי להתרגל לכל דבר כבר, עכשיו את בנקודת זמן שאת נמצאת מול שינוי מאוד גדול שחולף לך מול העיניים, וצריך קצת זמן כדי לקום מסערה כזו.
הדחף הכי טבעי שיהיה לך הוא הצורך בלמלא את החסר, לחפש אחר תחלופה. אבל ההפך הוא הנכון, לקחת את הזמן, להיות בכאב יחד עם עצמך, ולזכור שאת החברה הכי טובה שתהיה לך כל החיים.
במידה ותמהרי, ותזדרזי כדי להכנס לזוגיות ולהתמסד שוב לתהליך
את גם מהר מאוד תמצאי את עצמך לא מבינה מה עשית, ההתמסרות הזו לא מגיע ממקום שלם, אלא מתוך חולשה וצורך שזועק החוצה, ולמעשה להתעלם ממנו הוא החלק הכי קשה, אבל גם ההכי נכון.
תחלימי, תתרפאי, תעכלי, תלמדי להכיר את עצמך מחדש בסיטואציה כזו זרה, וכשיבער בך הצורך לא מתוך מועקה או מצוקה, את תדעי לזהות אותו ולשחרר את עצמך למים, ואת תראי שאת וגם בן זוגך העתידי תהנו ממנו יותר.
שולחת לך חיבוק ענק, אני כאן לכל דבר❤
שש שנים זה חתיכת זמן כדי להתרגל לכל דבר כבר, עכשיו את בנקודת זמן שאת נמצאת מול שינוי מאוד גדול שחולף לך מול העיניים, וצריך קצת זמן כדי לקום מסערה כזו.
הדחף הכי טבעי שיהיה לך הוא הצורך בלמלא את החסר, לחפש אחר תחלופה. אבל ההפך הוא הנכון, לקחת את הזמן, להיות בכאב יחד עם עצמך, ולזכור שאת החברה הכי טובה שתהיה לך כל החיים.
במידה ותמהרי, ותזדרזי כדי להכנס לזוגיות ולהתמסד שוב לתהליך
את גם מהר מאוד תמצאי את עצמך לא מבינה מה עשית, ההתמסרות הזו לא מגיע ממקום שלם, אלא מתוך חולשה וצורך שזועק החוצה, ולמעשה להתעלם ממנו הוא החלק הכי קשה, אבל גם ההכי נכון.
תחלימי, תתרפאי, תעכלי, תלמדי להכיר את עצמך מחדש בסיטואציה כזו זרה, וכשיבער בך הצורך לא מתוך מועקה או מצוקה, את תדעי לזהות אותו ולשחרר את עצמך למים, ואת תראי שאת וגם בן זוגך העתידי תהנו ממנו יותר.
שולחת לך חיבוק ענק, אני כאן לכל דבר❤
האמת שהדבר שלא מעט מטפלים ממליצים במצב כזה, למצוא ריבאונד, מהר. לצאת עם מישהו. לבלות וגם יותר. למלא את החלל, ולא לעצור ולהסתגר. ברור שזה לא יהיה אותו הדבר, אבל זה מארגן אותך להשאר על המסלול. לא להתרסק. ותשאירי את רגשי האשמה , בשקית בבית.
זוגיות זה ממכר במידה מסוימת. אחרי כל כך הרבה זמן עם בן אדם בסוף נקשרים אליו ו"מתמכרים". בגלל זה פרידה מרגישה כאילו תלשו חלק ממך, והמוח מגיב ככה, בחיפוש להחליף במשהו ולחפש משהו כמו הסם שהיה לך לפני. צריך לתת לתקופה הזאת פשוט לעבור, בסוף המוח מתרגל ללבד
אנונימית
באותו הנושא: