4 תשובות
תלכי לפסיכיאטר,מניסיון צריך המון כוחות כדי לצאת עם זה זה דורש המון השקעה וטיפול אבל אם את רוצה את תצליחי! אני הצלחתי להפחית את זה משמעותית , זה עניין של זמן ככל שעובר הזמן אני יוצאת מזה יותר
אנונימית
אני איתך בזה, עדיין לא הצלחתי לצאת מזה לגמרי
אבל כן כאילו עוזר לי לקרוא או לדבר עם החברה הכי טובה שלי כדי שיהיו לי הפסקות כזה מהדיכאון
אבל כן כאילו עוזר לי לקרוא או לדבר עם החברה הכי טובה שלי כדי שיהיו לי הפסקות כזה מהדיכאון
אני גם ככה, יש לי דכאון אפיזודי כרוני, כלומר הוא בא בתקופות ולא ממש עם סיבה כלשהי.
אבל זה הרבה יותר טוב עכשיו מכשהייתי צעירה, אז כשמתבגרים הגוף כן מתחיל קצת להתאזן יותר, זה אף פעם לא עובר לגמרי, במיוחד אם זה כרוני.
אני לא ממליצה על טיפול תרופתי, לי זה לא עבד בכלל וממש פגע בי, אבל אם את כן מנסה שימי לב שאת אצל פסיכיאטר טוב שידע להגיד לך גם מתי לא צריך יותר כדורים.
הכי טוב אני ממליצה למצוא פסיכולוגית טובה, זה מש שעזר לי במיוחד, ועם הזמן זה באמת משתפר ולומדים לחיות עם זה
אבל זה הרבה יותר טוב עכשיו מכשהייתי צעירה, אז כשמתבגרים הגוף כן מתחיל קצת להתאזן יותר, זה אף פעם לא עובר לגמרי, במיוחד אם זה כרוני.
אני לא ממליצה על טיפול תרופתי, לי זה לא עבד בכלל וממש פגע בי, אבל אם את כן מנסה שימי לב שאת אצל פסיכיאטר טוב שידע להגיד לך גם מתי לא צריך יותר כדורים.
הכי טוב אני ממליצה למצוא פסיכולוגית טובה, זה מש שעזר לי במיוחד, ועם הזמן זה באמת משתפר ולומדים לחיות עם זה
מבינה אותך זה נשמע ממש קשה להרגיש ככה כל כך הרבה זמן. מה שעזר להרבה אנשים זה שילוב של כמה דברים: טיפול מקצועי (פסיכולוג/פסיכיאטר), תמיכה של אנשים אמינים סביבם, ושגרה יומית שמכילה דברים קטנים שנותנים תחושת הישג אפילו הליכות, תחביבים או תרגול נשימות. זה לא קורה ביום אחד, אבל צעד אחר צעד אפשר להתחיל להרגיש פחות כבד, גם כשאת לבד וגם בסביבה של אחרים. אולי שווה לנסות לדבר עם מישהו מקצועי ולבדוק מה מתאים לך.
באותו הנושא: