כתבתי פרוזה קטנה לפני זמן רב מאוד, וזווית הראייה שלי עליה מושפעת מזה בכבדות, הייתי שמח לזווית הראייה שלכם

מה דעתכם עליה?


תנו לי להאיר את האנושות במותי
תנו לי להיות הקורבן לעוד יום יום יפה

השמש זורחת כי דמי זורם בתעלות הניקוז

מחלחל על הים

ואתם שותים את המים המהולים
אתם מרוקנים אותם בזיעה מהבילה
אתם מרוקנים אותם בשתן סרוח

וכך אני זוכה בחייכם
וגם אתם זוכים בחייכם

אתם מעריכים את חייכם
ואני מעריך את חייכם

אתם שמחים בסעודת הערב
ואני שמח

אתם רואים בכוחכם גבורה
אני רואה בכם ילדים

אתם חיים למען צאצאיכם
אני מת כדי למות שוב
למות שוב ושוב

למה לי למות?
הרי אני נצחי
ואתם?

למה לי למות?
הרי אני טהור
ואתם?

למה לי למות?
הרי אני סובל
ואתם?

אתם סועדים על גופתי
אתם נהנים מאורי
אתם נהנים מיומי
אתם נהנים מקורבני

ולמה הקריב?
בשביל חיים שאינם שלי?

אני בז לכם האדם

תחילה הייתם כולכם שלי
והייתי כולי שלכם

אך אתה אני בשר סעודתכם
ואתם הבגידה בביתי
אך אתה אני האור בביתכם
ואתם האפלה של משכני
אך אתה אני יומכם המרהיב ביותר
ואתם חשכת הלילה המוות בחצרי

אך אתה אני הוא אביכם
ואתם אינכם בנים לי עוד

חשכת לילית תכה את ביתכם
דממת הלילה תדמם בחצרכם

את בשרכם יאכלו חיות המשק

את גופתיכם ישחרו בני
בני הכוכבים והאור

אני האל שלכם
אינני אביכם יותר

אני מבשר המוות
אני השנאה

אני החושך
אני הלילה
אני החיה המשחרת לטרף

ברחו בני אנוש
אתם הטרף
והצייד משתעשע
הארנבת בורחת במנוסתה
משיגה את מאכלה אורה יומה
הארנבת לא תברח לנצח
האל ישיג והאל יאכל