הייתם קוראים את זה?

המלחמה מאלצת אותו לעזוב את הבית ואת כל מה שהכיר ולעבור לדרום, לבית של דודתו, למקום שקט ותר שבו אין אזעקות.
אבל הראש שלו עדיין נשאר מאוחר, בעיר שנטש מאחור.
הוא הבכור במשפחה, רגיל לקחת אחריות ולשמור על האחים הקטנים שלו, אבל עכשיו הוא מרגיש שאין לו שליטה על כלום.

היא רגילה לשקט .
רגילה להיות לבד בבית, בזמן שהאחים הגדולים שלה כבר עזבו והחיים ממשיכים בקצב אחר. העולם שלה קטן, רגוע ושגרתי, או לפחות ככה היא מראה מבחוץ.

כשהוא מגיע לבית של דודתו מפגש אחד מקרי משנה את המציאות של שניהם.
מה שמתחיל כמבט, שיחה קטנה ורגע לא מתוכנן, הופך לקשר שמתחזק דווקא בתוך תקופה של פחד וחוסר ודאות, יש דבר אחד שהם בטוחים לגביו