2 תשובות
אני עדיין לא, גם אני כמוך מתחילה באוגוסט.
אבל הבת זוג שלי שינשינית במסלול מאוד דומה למסלול שאני הולכת לעשות (מסלול נחל בקיבוצים פשוט דרך תנועות שונות).
אז יוצא לנו לדבר על זה המון והיא עוזרת לי עם זה ממש.
אני חושבת שהדבר שעולה הכי הרבה, זה העבודה שצריך מצד אחד להתחשב בכולם, למרות שלכל אחד יש רצונות שונים, לו"ז שונה, העדפות שונות, הרגלים שונים. ומצד שני, גם לתת שלמרות שאת מוקפת בקומונה עם כל כך הרבה אנשים וכל אחד רגיל למשהו אחר לא לתת לאנשים לגמרי לדרוך עלייך ועל הרצונות שלך.
צריך באמת באמת ללמוד לחיות ביחד, להבין שצריך למצוא פשרות גם כשלא קל.
במסלול שלה, ושאני הולכת לעשות, זה קומונות של בין 18-20 חברה. אז זה האתגר הכי גדול. מצד אחד לחיות ביחד מצד שני להבין שממש ממש קשה לחיות ביחד כשאתם 20 אנשים שונים עם דעות והרגלים אחרים אחד משל השני.
דבר נוסף שחשוב ועולה המון, זה עניין הריבים. רוב האנשים מגיעים לקומונה והם לא מכירים את האנשים יותר מדי מלפני, ממיונים מסמינרים ושם זה בדרך כלל נגמר. חשוב להבין שבמיוחד בהתחלה כנראה תריבו הרבה ויכול להיות שלא יהיה חיבור בניכם מהרגע הראשון אבל חשוב לא לוותר על זה ולתת לזה צאנס.
בשלב מסוים הזמן עושה את שלו. לזכור להיות בוגרת, לא להיכנס לעניינים של פיפי קקי זה יבזבז לך זמן ואנרגיה וזה פשוט מיותר.
עוד דבר שעלה לי לראש שחשוב לדעת זה שאנשים עלולים לגעת לך בדברים. בלי לבקש.
וגם שזה פשוט מאוד מאוד אינטנסיבי, מצד אחד כל היום להיות בעבודה שלך,ומצד שני לחזור מהמסגרת בוקר לבית מלא באנשים לאו דווקא כשיש לך כוחות לזה. זה 24/7 להיות בעשייה ולהיות עם אנשים וזה משהו לא פשוט שצריך לתת לעצמך רגע להתרגל אליו ולקלוט אותו.
זה מה שעלה לי לראש הדברים המרכזיים.
סך הכל לזכור שתקשורת היא המפתח להכל בחיים והיא יכולה לפתור הרבה מעבר למה שאפשר לדמיין. תמיד לתקשר על הדברים, עם החברי קומונה, עם המלווה מטעם התנועה, מטעם הקיבוץ. תמיד להיות על הדברים בתקשורת במיוחד בהתחלה עד שלומדים ומכירים אחד את השני לעומק.
לאיזה שנת שירות את הולכת?
אבל הבת זוג שלי שינשינית במסלול מאוד דומה למסלול שאני הולכת לעשות (מסלול נחל בקיבוצים פשוט דרך תנועות שונות).
אז יוצא לנו לדבר על זה המון והיא עוזרת לי עם זה ממש.
אני חושבת שהדבר שעולה הכי הרבה, זה העבודה שצריך מצד אחד להתחשב בכולם, למרות שלכל אחד יש רצונות שונים, לו"ז שונה, העדפות שונות, הרגלים שונים. ומצד שני, גם לתת שלמרות שאת מוקפת בקומונה עם כל כך הרבה אנשים וכל אחד רגיל למשהו אחר לא לתת לאנשים לגמרי לדרוך עלייך ועל הרצונות שלך.
צריך באמת באמת ללמוד לחיות ביחד, להבין שצריך למצוא פשרות גם כשלא קל.
במסלול שלה, ושאני הולכת לעשות, זה קומונות של בין 18-20 חברה. אז זה האתגר הכי גדול. מצד אחד לחיות ביחד מצד שני להבין שממש ממש קשה לחיות ביחד כשאתם 20 אנשים שונים עם דעות והרגלים אחרים אחד משל השני.
דבר נוסף שחשוב ועולה המון, זה עניין הריבים. רוב האנשים מגיעים לקומונה והם לא מכירים את האנשים יותר מדי מלפני, ממיונים מסמינרים ושם זה בדרך כלל נגמר. חשוב להבין שבמיוחד בהתחלה כנראה תריבו הרבה ויכול להיות שלא יהיה חיבור בניכם מהרגע הראשון אבל חשוב לא לוותר על זה ולתת לזה צאנס.
בשלב מסוים הזמן עושה את שלו. לזכור להיות בוגרת, לא להיכנס לעניינים של פיפי קקי זה יבזבז לך זמן ואנרגיה וזה פשוט מיותר.
עוד דבר שעלה לי לראש שחשוב לדעת זה שאנשים עלולים לגעת לך בדברים. בלי לבקש.
וגם שזה פשוט מאוד מאוד אינטנסיבי, מצד אחד כל היום להיות בעבודה שלך,ומצד שני לחזור מהמסגרת בוקר לבית מלא באנשים לאו דווקא כשיש לך כוחות לזה. זה 24/7 להיות בעשייה ולהיות עם אנשים וזה משהו לא פשוט שצריך לתת לעצמך רגע להתרגל אליו ולקלוט אותו.
זה מה שעלה לי לראש הדברים המרכזיים.
סך הכל לזכור שתקשורת היא המפתח להכל בחיים והיא יכולה לפתור הרבה מעבר למה שאפשר לדמיין. תמיד לתקשר על הדברים, עם החברי קומונה, עם המלווה מטעם התנועה, מטעם הקיבוץ. תמיד להיות על הדברים בתקשורת במיוחד בהתחלה עד שלומדים ומכירים אחד את השני לעומק.
לאיזה שנת שירות את הולכת?
אני גם נכנס
פשוט שלכולם יש רצונות משל עצמם, לדעת גם לוותר וגם לעמוד על שלך, ובעיקרון איך לעבוד ביחד, לבןא עם ראש פתוח ועם רצון לעשות את זה
פשוט שלכולם יש רצונות משל עצמם, לדעת גם לוותר וגם לעמוד על שלך, ובעיקרון איך לעבוד ביחד, לבןא עם ראש פתוח ועם רצון לעשות את זה
באותו הנושא: