21 תשובות
זה שאת לא מחליטה לא אומר שאנחנו לא מחליטים
להתחיל להפסיק לחשוב מה החברה חושבת וללבוש ולעשות דברים שאת אוהבת
שואל השאלה:
^^זה לגמרי כן, שום דבר זה לא מחשבה או רצון מיוחדים לך, הכל כבר חשבו לפניך והכל גרמו לך לחשוב, לאהוב, להרגיש
^^זה לגמרי כן, שום דבר זה לא מחשבה או רצון מיוחדים לך, הכל כבר חשבו לפניך והכל גרמו לך לחשוב, לאהוב, להרגיש
אנונימית
זה
בלבול שכל
וכ"כ הרבה כשלים לוגיים
אנחנו בוחרים מה שנראה לנו טוב והאופציות שלרוב אנחנו רואים מהסביבה שלנו
זה לא אומר שאנחנו לא בוחרים מעצמנו
בלבול שכל
וכ"כ הרבה כשלים לוגיים
אנחנו בוחרים מה שנראה לנו טוב והאופציות שלרוב אנחנו רואים מהסביבה שלנו
זה לא אומר שאנחנו לא בוחרים מעצמנו
מאיפה הבאת את זה?
שואל השאלה:
אבל זה לא קשור לחברה, זה מאז ומעולם
כלום לא מקורי שלי, שום דבר אני לא אוהבת כי זה הטעם המיוחד לי והספציפי שלי. אני מאוד אוהבת את איך שאני מתלבשת ואת המוזיקה שאני שומעת וכו', אבל אם הייתי נולדת 20 או 40 או 70 שנה אחורה/קדימה הייתי מתלבשת שונה לגמרי ועדיין מאוד אוהבת את זה
וזה לא רק לבוש, זה החיים
הכל קבעו לנו, הכל הכתיבו, לא רק החברה של ימינו אלא החיים
שום דבר לא פרטי שלנו, שום רצון או שאיפה או מחשבה או אהבה
אבל זה לא קשור לחברה, זה מאז ומעולם
כלום לא מקורי שלי, שום דבר אני לא אוהבת כי זה הטעם המיוחד לי והספציפי שלי. אני מאוד אוהבת את איך שאני מתלבשת ואת המוזיקה שאני שומעת וכו', אבל אם הייתי נולדת 20 או 40 או 70 שנה אחורה/קדימה הייתי מתלבשת שונה לגמרי ועדיין מאוד אוהבת את זה
וזה לא רק לבוש, זה החיים
הכל קבעו לנו, הכל הכתיבו, לא רק החברה של ימינו אלא החיים
שום דבר לא פרטי שלנו, שום רצון או שאיפה או מחשבה או אהבה
אנונימית
שואל השאלה:
עזבו אני לא חושבת שאתם מבינים :)
עזבו אני לא חושבת שאתם מבינים :)
אנונימית
זה לא נכון אולי את חיה ככה
אבל כנראה שפעם היו לך אופציות שונות ולכן זה היה ככה
אבל זה ממש לא נכון כל היופי בבני אדם זה היחודיות של כל אחד בפני עצמו
אבל כנראה שפעם היו לך אופציות שונות ולכן זה היה ככה
אבל זה ממש לא נכון כל היופי בבני אדם זה היחודיות של כל אחד בפני עצמו
האמת שזה לא נכון
אני יוצרת לעצמי בגדים שאין לאף אחד, לא מתלבשת לפי טרנדים ומבטאת את האופי שלי דרך הסטייל
דברי בשם עצמך
אני יוצרת לעצמי בגדים שאין לאף אחד, לא מתלבשת לפי טרנדים ומבטאת את האופי שלי דרך הסטייל
דברי בשם עצמך
נכון, יש השפעה של הסביבה, אבל להגיד שאין לנו שום בחירה זה קיצוני מדי. גם בתוך כל ההשפעות האלה כל אחד מתחבר לדברים אחרים, משנה, משלב, ומפתח טעם אישי. זה לא או שזה שלי או שזה של העולם זה שילוב של שניהם.
שואל השאלה:
ברור, כל אדם שמחובר לעצמו לובש מה שהוא אוהב ומרגיש בו הכי עצמו, אנחנו מתלבשים שונה אחד מהשני וברור שיש לנו בחירה
אבל זאת לא בחירה אמיתית בין כל הדברים בעולם, זאת בחירה מצומצמת וקטנה של מה שתוכנתנו להבין שהוא סטייל ויפה
לא כי זה לא באמת יפה בעינינו, אלא כי החיים העולם והסביבה גרמו לנו לחשוב שזה יפה. אדם יכול להתלבש שונה מכל הסביבה שלו ולהתלבש כמו שהוא אוהב ועדיין להיות מושפע מהעולם. שום דבר לא פרטי שלנו, גם אם אנחנו הכי מחוברים לעצמנו עושים מה שאנחנו אוהבים
אני לא בן אדם מושפע ומתלבשת כמו שאני אוהבת, ועדיין זה לא אמיתי.
ושוב זה לא רק סטייל אופנה, זה הכל
ברור, כל אדם שמחובר לעצמו לובש מה שהוא אוהב ומרגיש בו הכי עצמו, אנחנו מתלבשים שונה אחד מהשני וברור שיש לנו בחירה
אבל זאת לא בחירה אמיתית בין כל הדברים בעולם, זאת בחירה מצומצמת וקטנה של מה שתוכנתנו להבין שהוא סטייל ויפה
לא כי זה לא באמת יפה בעינינו, אלא כי החיים העולם והסביבה גרמו לנו לחשוב שזה יפה. אדם יכול להתלבש שונה מכל הסביבה שלו ולהתלבש כמו שהוא אוהב ועדיין להיות מושפע מהעולם. שום דבר לא פרטי שלנו, גם אם אנחנו הכי מחוברים לעצמנו עושים מה שאנחנו אוהבים
אני לא בן אדם מושפע ומתלבשת כמו שאני אוהבת, ועדיין זה לא אמיתי.
ושוב זה לא רק סטייל אופנה, זה הכל
אנונימית
זה פשוט לא נכון אבל
אני מבינה את הכוונה שלך אבל זה לא נכון
אני מבינה את הכוונה שלך אבל זה לא נכון
שואל השאלה:
באיזה אופן זה לא נכון? לא בקטע לתקוף או להתווכח, שואלת
באיזה אופן זה לא נכון? לא בקטע לתקוף או להתווכח, שואלת
אנונימית
יש בזה מן האמת
אנונימי
את כן מחליטה מה לאהוב למשל יראו לך 2 זוגות מכנסיים ו1 תאהבי ואת השני לא
לא החלטה? לא טעם אישי?
אבל כן אפשר להשפיע על אנשים בזה שנגיד מציגים בגד מסויים בצורה יותר מרשימה מבגד שיותר טוב בכלל אנשים נופלים לזה נטו רק מהרושם אפילו יש מילים שיש להם רושם מסויים וזה בכלל לא הפירוש שלהם ואנשים אומרים אותם כאילו זה כן
לא החלטה? לא טעם אישי?
אבל כן אפשר להשפיע על אנשים בזה שנגיד מציגים בגד מסויים בצורה יותר מרשימה מבגד שיותר טוב בכלל אנשים נופלים לזה נטו רק מהרושם אפילו יש מילים שיש להם רושם מסויים וזה בכלל לא הפירוש שלהם ואנשים אומרים אותם כאילו זה כן
זה נכון וחצי. אם הייתם חיים בתקופה אחרת לא הייתם אותו בן אדם שאתם עכשיו.
אנונימי
שואל השאלה:
מניחה שאנונימי הבין את כוונתי.
וומפייר, לא התכוונתי שגורמים לך לבחור במכנס אחד מתוך שניים
את תחליטי לבד מה את יותר אוהבת, לא התכוונתי לסוג כזה של השפעה.
הכוונה היא שמאז ומעולם כולנו תוכנתנו למשהו, תקראי את שאר התגובות שלי אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי חחח :)
מניחה שאנונימי הבין את כוונתי.
וומפייר, לא התכוונתי שגורמים לך לבחור במכנס אחד מתוך שניים
את תחליטי לבד מה את יותר אוהבת, לא התכוונתי לסוג כזה של השפעה.
הכוונה היא שמאז ומעולם כולנו תוכנתנו למשהו, תקראי את שאר התגובות שלי אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי חחח :)
אנונימית
אגב אנחנו שני אנונימים שונים שואלת השאלה חחח
אנונימי
בשנות השבעים התלבשו מדהים
זה שאת לא בחרת לאהוב איזו מוזיקה את אוהבת לא אומר שאת לא אוהבת את המוזיקה הזו באמת. כן, כנראה יש השפעה תרבותית וחברתית שגרמה לך לאהוב את זה - אבל כל עוד המוזיקה מעבירה בך צמרמורות ענוגות, ואת אוהבת את מה שאת שומעת וכו' - את צריכה להתייחס אל זה כהכרח, כמשהו שהיה חייב להיות.
העולם שלנו מצד עצמו, הוא מוגבל, הוא מקובע לרעיון ולדימוי מסויים, הוא מקיא חופש מוחלט - ואנחנו חייבים לקבל את זה כדי להתחבר למציאות.
אז כן, הטעם במוזיקה שלך הוא באמת שלך, כי האני המסויים שלך נקלע למצב שהוא הגיע לכדי אהבה של המוזיקה הזו - והאני המסויים הזה הוא את, הוא הדמות שלך בעולם, ולא דמות באופן גס, אלא זה פשוט מי שנקבע לך להיות ואת צריכה להרגיש את זה באופן נובע והכרתי, כאילו אין מצב שהיית אוהבת מוזיקה אחרת, כי את זו את, ר"ל הדמות שלך בעולם היא האת שלך עצמך באופן נובע והכרחי ביחס אל עצמו.
אם היית בן אדם אחר שנולד במקום אחר בזמן אחר וכו', היה לך טעם אחר במוזיקה, סטייל שונה, סמליות שונה, והדבר הזה היה מאפיין הכרחי לאדם האחר שהיית, כי היית מרגישה שזה נובע מעצמותך.
כמו שאת אוהבת מאכל מסויים ומאכל אחר לא סובלת, את תגידי "אני לא סובלת את המאכל הזה", מי זאת ה"אני" הזאת? אם כביכול הטעם שלך היה יכול להיות אחר, אז למה שתשייכי את זה למאפיין הכי עצמותי ומתאר את מי שאת לעצמותך - "אני"?
מפני שאת מבצעת בטבעיות הלימה וסנכרון בין מי שאת לעצמותך (חופש, האפשרות להיעשות אחר) לבין מי שאת כאדם מסויים ופרטי בעולם הזה.
וזה נכון וראוי ושפוי מאוד, אחרת תתקעי בלי זהות. הניסיון להגיע לחופש מוחלט ולהוריד מעצמך את כל הכבלים הוא ניסיון שמביא לריק.
כל עוד את מרגישה שכל מה שמאפיין אותך, הטעמים, הדעות וכו' הם נובעים מעצמך באופן ישיר, בדיוק כמו זה שאת נולדת עם עיניים בצבע מסויים ולא בצבע אחר - אז זה חיים נוגעים ואמיתיים, חיים שיש בהם ממש.
ובכל זאת באמת חשוב להבין שמצד האמת, היינו יכולים להיעשות אחרים, זו תודעה שמובילה לשלום ולהזדהות. זו תודעה של מוסר. מהפן השכלי חשוב לראות את עצמך כאילו היית יכולה להיעשות אחרת, כמו הבן אדם שמולך, שאוהב מוזיקה אחרת משלך( בשבילך, כלומר שהאני המסויים שלו בעולם הגיע לאהוב מוזיקה מסויימת ע" תרבות וחברה). זו תודעה של ענווה, אנטי-רכושנות, ראייה אחדותית של המציאות, והיא מאוד מאוד חשובה. אחרת את תהיי בטוחה שכל המעלות והיופי והדברים הטובים שבאים ממך לא היו יכולים להיעשות אחרת, והם בבעלות עצמית שלך - אבל הם לא, שום דבר לא בבעלותנו, אנחנו לא בחרנו את הטעם שלנו כפי שאמרת (אבל אנחנו צריכים לקבל אותו כשלנו, להתמסר אליו) והכול נתון ליד הגורל.
בקצרה, חשוב להבין שאנחנו נתיני הגורל ולכן חשוב לקבל ולאהוב את מה שהגורל הביא לנו.
העולם שלנו מצד עצמו, הוא מוגבל, הוא מקובע לרעיון ולדימוי מסויים, הוא מקיא חופש מוחלט - ואנחנו חייבים לקבל את זה כדי להתחבר למציאות.
אז כן, הטעם במוזיקה שלך הוא באמת שלך, כי האני המסויים שלך נקלע למצב שהוא הגיע לכדי אהבה של המוזיקה הזו - והאני המסויים הזה הוא את, הוא הדמות שלך בעולם, ולא דמות באופן גס, אלא זה פשוט מי שנקבע לך להיות ואת צריכה להרגיש את זה באופן נובע והכרתי, כאילו אין מצב שהיית אוהבת מוזיקה אחרת, כי את זו את, ר"ל הדמות שלך בעולם היא האת שלך עצמך באופן נובע והכרחי ביחס אל עצמו.
אם היית בן אדם אחר שנולד במקום אחר בזמן אחר וכו', היה לך טעם אחר במוזיקה, סטייל שונה, סמליות שונה, והדבר הזה היה מאפיין הכרחי לאדם האחר שהיית, כי היית מרגישה שזה נובע מעצמותך.
כמו שאת אוהבת מאכל מסויים ומאכל אחר לא סובלת, את תגידי "אני לא סובלת את המאכל הזה", מי זאת ה"אני" הזאת? אם כביכול הטעם שלך היה יכול להיות אחר, אז למה שתשייכי את זה למאפיין הכי עצמותי ומתאר את מי שאת לעצמותך - "אני"?
מפני שאת מבצעת בטבעיות הלימה וסנכרון בין מי שאת לעצמותך (חופש, האפשרות להיעשות אחר) לבין מי שאת כאדם מסויים ופרטי בעולם הזה.
וזה נכון וראוי ושפוי מאוד, אחרת תתקעי בלי זהות. הניסיון להגיע לחופש מוחלט ולהוריד מעצמך את כל הכבלים הוא ניסיון שמביא לריק.
כל עוד את מרגישה שכל מה שמאפיין אותך, הטעמים, הדעות וכו' הם נובעים מעצמך באופן ישיר, בדיוק כמו זה שאת נולדת עם עיניים בצבע מסויים ולא בצבע אחר - אז זה חיים נוגעים ואמיתיים, חיים שיש בהם ממש.
ובכל זאת באמת חשוב להבין שמצד האמת, היינו יכולים להיעשות אחרים, זו תודעה שמובילה לשלום ולהזדהות. זו תודעה של מוסר. מהפן השכלי חשוב לראות את עצמך כאילו היית יכולה להיעשות אחרת, כמו הבן אדם שמולך, שאוהב מוזיקה אחרת משלך( בשבילך, כלומר שהאני המסויים שלו בעולם הגיע לאהוב מוזיקה מסויימת ע" תרבות וחברה). זו תודעה של ענווה, אנטי-רכושנות, ראייה אחדותית של המציאות, והיא מאוד מאוד חשובה. אחרת את תהיי בטוחה שכל המעלות והיופי והדברים הטובים שבאים ממך לא היו יכולים להיעשות אחרת, והם בבעלות עצמית שלך - אבל הם לא, שום דבר לא בבעלותנו, אנחנו לא בחרנו את הטעם שלנו כפי שאמרת (אבל אנחנו צריכים לקבל אותו כשלנו, להתמסר אליו) והכול נתון ליד הגורל.
בקצרה, חשוב להבין שאנחנו נתיני הגורל ולכן חשוב לקבל ולאהוב את מה שהגורל הביא לנו.
שואל השאלה:
^וואו. תשובה מדהימה, תודה רבה
מעריכה מאוד!!!
^וואו. תשובה מדהימה, תודה רבה
מעריכה מאוד!!!
אנונימית