האם לדעתכם יש דרך שתגרום לנו להבדיל בין אמת לבין השלכה פסיכולוגית? הסבר here

בקצרה ברגע שאתה ממוקד בעצמך יותר קל לך לראות מה אתה משליך ומה אמיתי

שואל השאלה:
תוכל להסביר יותר?

אני חושב שאתה אוברת'ינקינג ברמות וזה מכשול
כי כאשר אתה בנוכחות ולא בראש שלך הדברים נחווים ונראים כאמיתיים יותר
בקצרה האמת העמוקה ביותר נמצאת כאשר אנחנו בפשטות

שואל השאלה:
אני לא מסכים עם זה, האמת תמיד חמקמקה

כאשר הפריזמה היא לא "הממ מעניין, נאפ זו השלכה , האם זו המציאות , האם ככה והאפ ככה." ככה מתבלבלים
כאשר אני ממוקד בעצמי, אני רואה את האחרים יותר בבירור. וזו הדרך בה אני יכול להשיג פרוגרס אמיתי בחיים. מהפנימיות שלי

שואל השאלה:
צודק שככה הגישה לחיים מסכים איתך, בסופו של דבר השלכה היא לא חייבת להיות טעות.
לרוב היא גם צודקת
הרי ככה אני יודע מתי לא לפנות לאדם ברחוב ומתי כן לפנות וכל דבר בחיים, אני חייב להגיב ככה.
לא חכם לחשוב כל הזמן אולי זה השלכה.

אבל בסופו של דבר אולי יש דרך שתגרום לנו להבין לבד בצורה אינטואיטיבית מתי זה מקרה שאנחנו קצת לא מבינים נכון אותו וטועים בצורת הפעולה שלו ובגישה אליו או לא נכון שאנחנו מתערבים כי אנחנו גרועים בו.

אני חושב שהנטייה המוטעית היא לחשוב שכל בני האדם כמונו

כולנו שוניפ לפעמים שנות אור זה מזה בדברים מסויימים. יש המון דימיון כמובן אך האדם יצור מןרכב

היופי הוא לדעת לראות את שני או כל צדדי המטבע, לא בהכרח ךהזדהות עם הצד השני אך לדעת לראות את הסיטואציה ממבט על

לשאלה הזאת יש מספר צדדים.

אנחנו כבני אדם באמת לרוב כשמסתכלים על אדם אחר שעושה משהו, כל סיטואציה בכללי. אנחנו שופטים ומנתחים את המקרה לפי ההנחות יסוד שלנו, כלומר איך שאנחנו מאמינים, איך שאנחנו רואים את החיים. בפשטות, דרך התפיסת עולם שלנו, איך אנחנו היינו פועלים פר מקרה.

פה מגיעה הבעיה בין אמת להשלכה פסיכולוגית, מי הוא הנכון לבוא ולהגיד מה המקרה המסוים, לאן הוא משתייך.

הרי, כל מקרה לגופו, כל אדם יסתכל וישפוט שונה את המאורע, אין לדעת מי הצודק ומי הטועה כי אין פה באמת גישה נכונה.

אני חושב שלשאלה שלך האם יש דרך שעוזרת לאנשים להסתכל בצורה חיצונית אמיתית, כלומר ההפך מהשלכה פסיכולוגית כי הם לא לוקחים את זה אל עצמם, הכוונה היא השלכה פסיכולוגית, אדם שהוא כביכול "רע" לפי מה שאתה מתאר בחיים לא יוכל לראות כוונות טובות באחר בגלל ההשלכה הפסיכולוגית, כלומר הוא שופט ומנתח לפי הדרך שלו.

אז פה מגיע באמת התהיה לגבי דרך הסתכלות החיצונית האמיתית, כלומר לצאת רגע מנקודת הנחה ששיפטה וניתוח לפי מה האני המאמין הוא הנכון.

לגבי שתי האפשרויות שלך, אתה מסכים איתי שאפשר לקשר בין השניים?

תחילה אמרת באפשרות הראשונה שהאדם כשהוא מתמודד עם מאורע כזאת, הוא ראשית לוקח אל השרך שלו, אל המאמין שלו ומנתח/שופט את מה שקרה, כשיש משהו חריג, כלומר שונה מהדרך שלו זה מעלה לו את השאלה האם הוא מנתח את המקרה בצורה הנכונה ושם עולה השאלה האם ההשלכה היא "הדרך הנכונה" לבחון את מה שקרה או לצאת החוצה לאמת החיצונית המדוברת. פה אני חושב שהאפשרות הראשונה והשנייה מתחברים, כי מה בעצם קורה במוח של אדם שמבין שהתבנית שלו, הדרך שלו שונה מהמקרה, איך הוא מבין את זה, מהחכמת חיים, מהעבר, מסיפורים, מהמאגר שצבר לאורך השנים מהסביבה שלו.

אפשר להסתכל על זה בתור 2 אפשרויות אבל אני חושב שהם תמיד קוראים ביחד.

אדם שבוחר להסתכל דרך התבנית שלו בהכרח בוחן בלי מודע אפילו האם המאורע לא יוצאת מהתבנית שלו.

לגבי האפשרות השנייה, "ביקורת עצמית"

בני אדם נותים לשפוט ולנתח כל דבר שבא לחיים שלהם, אנחנו מהטבע שלנו אנשים סקרנים, לשם מה יש לנו מוח, קשה לנו פשוט להניח בצד משהו שעיניין אותנו, הביקורת העצמית לדעתי מגיעה מהסקרנות, מהמקום של ניתחתי משהו שקרה בוא נחשוב לעומק יותר, נראה אם מה שאני חושב באמת נכון, לאו דווקא מגיע ממקום של "אני לא רוצה לטעות" אדם רע למשל, נראלך יהיה לו אכפת אם הוא ישפוט אדם בצורה לא נכונה? למה בעצם קורה בכלל שיש לו את הקונפליקט הזה בין השלכה לאמת, אם מה שמפתה אותנו לעשות את ההפרדה הזאתי זה לא לטעות ולשפוט נכון לאדם רע לא יהי אכפת, לדעתי זה בא ממקום של סקרנות, של אדם רוצה לדעת אם הוא צדק ולהמשיך בדרך שלו.

בנוסף, כל דבר מלמד אותנו עוד ועוד על החיים, הסקרנות של האדם זה הדבר הכי טוב שקרה לנו כי בלי זה שום דבר לא היה מעניין אותנו ולא היינו מתפתחים, כל מה שנחקר שהומצא שלומד, הכל מהכל זה בא מהבסיס של סקרנות, מהמקום הכי בסיסי במוח של עוד ועוד ידע לצבור, כי זה מי שאנחנו.

שאלה חזרה אליך , מה יקרה אם אדם ינסה לשפוט ולנתח מאורע שלא נכנסת לתבנית שלו בכלל, אך אין צד טוב או לא טוב.

מה זאת אומרת? אירוע שהאדם לא מכיר בו, איך לו תפיסת עולם לגבי זה, משהו שחדש לו, משהו שלא ראה מימיו, אך אין גם טוב או רע, אין גורם חיצוני שיינתב אותו להבנה, הוא צריך להסתכל לבד ולשפוט


למשל? קח אדם שכל חייו חיי בידיעה שאוכלים בני אדם, לא ממקום רע ולא ממקום טוב. זה מה שנהוג, הוא לא יודע שיש צד בעולם בכלל שלא עושים את זה וזה אסור.

תציב אותו במקום שזה אסור לגמרי, הוא יראה שאף אחד לא עושה את זה והוא יצטרך לנתח את המאורע, תחילה הוא יקח לדרך שלו, ההשלכה הפסיכולוגית הזאת, הוא יסתכל בתפיסת עולם שלו, אלרי שהוא יבין שזה יוצא מהתבנית שלו, מההנחץ יסוד שלו שמה שאוכלים זה בני אדם ולא פסטה או ואטאבר, איך הוא יוכל להיעזר באמת החיצונית אם הוא לא חווה שום צד אחר.

פה אני חושב שהתשובה לשאלה שלך, מה עוזר לאותם אנשים לצאת מהתבנית שלהם ולהשתמש באמת החיצונית זה הדרך, זה החיים עצמם, זה מה שהעולם מראה לך.

לגבי ההערה, כן חד משמעית, כל אירוע שיוצא מגדר התבנית שלנו זה עוד משהו שמשנה לנו את הפרספקטיבה, בכל תחום שהו.

שואל השאלה:
תשובה מאוד יפה, תודה רבה עליה.
אתה אומר שבסופו של דבר שני האפשרות קורות ביחד, הזיהוי של האפשרות הראשונה קורה באמצעות האפשרות השנייה.
מעניין מאוד גם מה שאמרת שהביקורת העצמית נובעת מסקרנות.
נכון הסביבה מאוד רלוונטית לביקורת העצמית, לפעמים משפיעה יותר מדי אגב ולא לטובה.

הבנת נכון, הרגשתי שברחתי קצת בתשובה שלי אבל תפסת את מהמ שרציתי להביע.

וכן, שתי האפשרויות קורות בו זמנית ויותרות קשר אחד עם השניה

אני לא חושב שאדם משליך רק מניעים שהוא מכיר מעצמו על אחרים. במהלך החיים בן אדם מכיר כמות מסוימת של אנשים לעומק, ואני חושב שהוא משליך גם את מה שהוא מכיר מהם על אנשים זרים. וכן, מן הסתם לומדים על התנהגות גם מספרים והתנסויות אובייקטיביות וכד'.

הרבה פעמים זו לא רק השחלה פסיכולוגית שהשגתי ופיתחתה לבד, דברים כמו מוסכמות חברים סביבה משפיעים שלא לצורך על דרך השיפוט והרפלקס השיפוטי שלנו- לכן כדאי אם כמה שטבעי הדבר לנסות להתנתק מכולן וכן להתיחס לדברים שמעל השטח אם כמה שיכול להרגיש תמים, ההשלכות והתוצאות נבנות לפעמים רק מהתמונה האובייקטיבית מהצד.