6 תשובות
זה לא תקין
גיל ההתבגרות
זה לגמרי לגיטימי הם סתם מקצינים
זה לגמרי לגיטימי הם סתם מקצינים
שואל השאלה:
^גם אחותי בגיל ההתבגרות (אני 17 היא 16) אבל הם לא עושים סיפור מזה שהיא ברחוב עם חברות שלה עד 11 בלילה
אולי זה בגלל הפוסט טראומה או שאני סתם מקצינה אבל נמאס לי
זה ככה עם כל הסביבה שלי אגב פשוט במידה אחרת
^גם אחותי בגיל ההתבגרות (אני 17 היא 16) אבל הם לא עושים סיפור מזה שהיא ברחוב עם חברות שלה עד 11 בלילה
אולי זה בגלל הפוסט טראומה או שאני סתם מקצינה אבל נמאס לי
זה ככה עם כל הסביבה שלי אגב פשוט במידה אחרת
אנונימית
ככה זה במשפחה
תמיד יש אפליות
תמיד יש אפליות
זה טבעי שתרגישי ככה יש הרבה אנשים שזה קורא להם זה שאנשים לא חוו את זה והם לא יכולים להבין את זה זה לא אומר שזה לא הגיוני ונורמלי זה שזה לא קורה לכולם לא אומר שזה לא טבעי והגיוני
ולגבי אחותך אולי הם פשוט דואגים לך יותר מכל מיני סיבות שאולי את לא יודעת
ולגבי אחותך אולי הם פשוט דואגים לך יותר מכל מיני סיבות שאולי את לא יודעת
היי לך,
עברו יומיים מאז שכתבת והמילים שלך נגעו בי מאוד.
שומעת את הכאב שעולה במילים שלך... מצד אחד המשפחה מנסה להגן עלייך בגלל הפוסט טראומה, ובפועל אולי הם לא מאפשרים לך לנשום או להיות מי שאת.
מתארת לעצמי שזה נורא מתסכל שכל דבר קטן שאת עושה, מלהיכנס לסטיפס ועד לראות סדרות לבד הופך ישר לעניין או לשיחה עם הפסיכולוג. אולי זה מרגיש שאין לך פרטיות או מרחב בטוח להיות בו אותנטית, ושכל הזמן מחפשים איפה את לא בסדר במקום לכבד את הגבולות שלך.
אנונימית יקרה, לא מובן מאליו ששיתפת כאן במה שאת מרגישה, לפעמים כשחולקים את מה שמרגישים עם מישהו קרוב שאפשר לסמוך עליו, או עם איש מקצוע, זה יכול להקל אפילו קצת. עצם הדיבור מאפשר לפרוק, להבין את התחושות יותר טוב, ולהרגיש פחות לבד עם מה שעובר עלינו..
בין אם תחליטי שזו הדרך הנכונה עבורך ובין אם אחרת, אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), ואני מזמינה אותך לפנות אלינו בצ'אט, ואולי נוכל לחשוב על פתרון יחד.
מצורף לינק לצ'אט שלנו להמשך שיחה.
שלך, מתנדבת סה"ר.
עברו יומיים מאז שכתבת והמילים שלך נגעו בי מאוד.
שומעת את הכאב שעולה במילים שלך... מצד אחד המשפחה מנסה להגן עלייך בגלל הפוסט טראומה, ובפועל אולי הם לא מאפשרים לך לנשום או להיות מי שאת.
מתארת לעצמי שזה נורא מתסכל שכל דבר קטן שאת עושה, מלהיכנס לסטיפס ועד לראות סדרות לבד הופך ישר לעניין או לשיחה עם הפסיכולוג. אולי זה מרגיש שאין לך פרטיות או מרחב בטוח להיות בו אותנטית, ושכל הזמן מחפשים איפה את לא בסדר במקום לכבד את הגבולות שלך.
אנונימית יקרה, לא מובן מאליו ששיתפת כאן במה שאת מרגישה, לפעמים כשחולקים את מה שמרגישים עם מישהו קרוב שאפשר לסמוך עליו, או עם איש מקצוע, זה יכול להקל אפילו קצת. עצם הדיבור מאפשר לפרוק, להבין את התחושות יותר טוב, ולהרגיש פחות לבד עם מה שעובר עלינו..
בין אם תחליטי שזו הדרך הנכונה עבורך ובין אם אחרת, אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), ואני מזמינה אותך לפנות אלינו בצ'אט, ואולי נוכל לחשוב על פתרון יחד.
מצורף לינק לצ'אט שלנו להמשך שיחה.
שלך, מתנדבת סה"ר.