אני מוזרה שאני מרגישה ככה?

ההורים שלי גרושים ופעם אחרונה שראיתי את אבא שלי הייתה בדצמבר
ההסכם שלי איתם היה שאני מגיעה לאבא שלי רק פעם בחודש כי קשה לי עם הנסיעות ואני לא אוהבת להיות שם הרבה
תמיד הרגשתי רע על זה,ומצד שני התעקשתי לעמוד על התחושה האישית שלי,לפעמים גם מתוך אגו
בכל ינואר לא הלכתי לאבא שלי,לא התחשק לי,יעני חרא ילדה
ובפברואר כל השבתות הייתי מחוץ לעיר או הארץ בכלל
לא הפריע לי וחשבתי על זה רק בסוף פברואר והרגשתי רע
אמרתי לעצמי שבמרץ אני אלך אליו,ואז התחילה המלחמה ואני לא יכולה לנסוע אליו
ואני מרגישה ככ רע על זה,אני באמת רוצה להיפגש עם אבא שלי ולהתחבק איתו ולבכות,ואני הכי לא כזאת
זה מוזר שזאת התחושה שלי? פעם לא היה לי ככ אכפת ועכשיו אני פשוט באמת ככ רוצה לראות אותו
פעם לא הייתי מודה בזה,אבל אני ככ אוהבת את אבא שלי