למה אנשים ככ לחוצים להיכנס לזוגיות בגילאים האלו (צעירים)?בפירוט

מסכימה זה נהיה רגיל פשוט

כי התרבות היום מעודדת לחץ להתחתן, בעיקר כלפי נשים

הרבה נשים מרגישות שהערך שלהן נמדד בהאם הן נשואות או לא

כי לאהוב זה לחיות את החיים , לאהוב זה דבר חיובי שמושך אנשים שיש בהם הרבה אהבה לתת אבל אין להם למי במיוחד ילדים
אבל זה רק דעתי

כי החברה היום מןרכבת ממלא צעירים שכבר בגיל 17 סופרים את כמות הבנות/בני זוג שהיו להם וזה יוצר מצב שאנשים שלא חוו עד גיל 20 זוגיות מרגישים לבד בהרגשה הזאת.
כאילו כולם חווים את זה לפניהם והערך העצמי שלהם נמדד בהאם היית בזוגיות או לא בזוגיות.
גם כשמלא בני נןער כבר התנסו לא פעם בזוגיות- אנשים לפעמים שוללים אנשים שלא התנסו. (נגיד גיל 21 פלוס, לפעמים מסתכלים על זה בעין עקומה אם לא היית בזוגיות או אפילו בניסיון מיני כלשהו)
מצער ככל שזה נשמע אבל זה המצב.

מזתומרת?
יהיה לך את כל החיים לאכול גלידה למה דווקא עכשיו?
כי אנשים רוצים! אז מה אם יהיה להם עוד הרבה מזה. זה שיהיה לך משהו בעתיד לא מבטל את הרצון העכשווי שיש לך לדבר הזה

לגמרי תחכו מה יש לכם להפסיד יהיה לכם מלא שנים לשטויות האלה

שואל השאלה:
^^כן אבל זה לא גלידה, זה להוסיף עוד בן אדם לחיים שלך ואת כל הבעיות שלו, ולהכיל גם את זה וגם את הבעיות שלך, כמובן שיש לזה גם יתרונות כי בסופו של דבר אנשים מתחתנים אבל להיכנס לזה בלחץ מתחת לגיל 20 כאילו שבחמישים שנה הקרובות הם לא יצטרכו לתת דין וחשבון על כל צעד בחיים שלהם לבן זוג שלהם, כאילו אנחנו על ציר זמן לדעתי מיותר אבל כל אחד מה שהוא אוהב

אנשים לא מודעים לכל ההשלכות של הדברים שהם עושים. נכון גם גלידה עולה כסף ובכל זאת קונים אותה גם כשכל הכסף שלך זה הדמי חנוכה שקיבלת

כולם רוצים אהבה

כולם רוצים אהבה וזה גם מראה על סטטוס חברתי חיובי וטוב

מסכימה ברמות , אנשים ממש ממהרים להכיר את אהבת חייהם .

מכל החבילה אני יכול להבין רק את הלחץ של הנשים, ענייני שעון ביולוגי. אז זו לא באמת אשמתן שחלק לחוצות. אבל בכלל זוגיות זה שלב מתקדם - קודם כל עליכם להשלים עם עצמכם או לכל הפחות להיות בסדר עם השקט והלבד. בין לבין יש המון מפגשי היכרות, אז עוד יותר

לא תמיד המטרה היא חתונה
למה שאני לא אוהב מישהו? למה שאני לא אדאג למישהו?
באותה רמה תגיד למה לי שיהיו לי חברים בחיים? הריי רוב הסיכויים שהדרכים שלנו יתפצלו בהמשך?
כי אנחנו בע"ח חברתיים, אנחנו חייבים חברה ואהבה

מה זה משנה אם מישהו התחיל לצאת בגיל 15 או בגיל 35?

הבעיה היא לשפוט אדם על פי מתי הוא עשה דברים, כי לזה באמת אין חשיבות
שכל אחד יחליט מה טוב עבורו, ושהחברה לא תכניס את האף שלה לעניינים של האדם הפרטי

וכן, להגיד מה "טוב" ומה "רע", למי "מותר" ולמי "אסור", זה חלק מזה, בדיוק כפי שהשאלה הזה עושה


הבעיה היא הלחץ החברתי, הדחיפת אף הזו לפרט, ואין לחץ
לכן לא אמור לשנות למישהו אם אחד בזוגיות מגיל צעיר והשני מגיל מבוגר יותר

אני מסכימה אבל יש כאלה שהתשוקה שלהם למישהו שיהיה איתם בזוגיות גדולה מזה

כי בגיל שלי (16) זוגיות זה לא מחויבות מטורפת, זה לא לגור ביחד כסף משותף ודברים
זה בעיקר כיף.
זה מישהו לדבר איתו כשאתה צריך מישהו לתמוך בו כשהוא צריך, לקנות שוקולדים, להכין מתנות לכתוב דברים חמודים
רגשות שלא מרגישים עם אף אדם אחר
וכיף, בעיקר כיף.
אז מרגיש מגניב להיות במערכת יחסים, אצל כל אחד זה שונה.
גם אנשים בגיל 15 עד 25 נגיד רוצים להתנסות להבין דברים על עצמם לפני שהם נכנסים לזוגיות רצינית.
כמובן שאם יהיה בן אדם שאני ממש יאהב וארגיש שהוא האחד שלי בגיל הזה זה יהיה רציני אבל כשאני אצא עם בן אדם, זה לא בהכרח יהיה רק כדי להתחתן איתו, זה יהיה כדי לחוות לנסות ללמוד ואולי זה יחזיק לנצח.

הרבה בני נוער מסוקרנים לדעת מי יהיה הבן/בת זוג העתידי שלהם וחלק רוצים למצוא אותו עכשיו

זה חלק מהקטע של לחוות מערכת יחסים וגם אם אלה יהיו כמה חודשים עם בחורה נטו כדי להנות ולחוות ולהתנסות לקראת הבחורה האמיתית שאתחתן איתה זה שווה את זה, וואלה פעם שהייתי מתערבב עם בחורות הייתי מסכים עם הדעה שלך אבל היום בדיעבד שרק התאמנתי לצבא בזמן הדחיית שירות ולא הסתובבתי עם בחורות כמעט שנה זה מרגיש לי פספוס ורק עכשיו אני מתחיל לחזור לזה אבל מאוחר מידי כי צהל קורא לי עוד רגע, זוגיות בגילאים האלה יכולה להיות זמנית ולא חייבים לבנות על בחורה שתצא איתה לחתונה (אם כן אז מגניב) אבל מה שאני אומר רלוונטי לגילאי 17+

מסכימה ומחזקת

יש אנשים שמעדיפים מאוחר ויש אנשים כמוני, אני רוצה להתחתן בגיל צעיר, סביב גיל 21, כי חשוב לי להתחיל לבנות את החיים שלי מוקדם במסגרת זוגית יציבה. אני מאמין שכשמתחתנים מוקדם אפשר לגדול ולהתפתח יחד, לעבור את שלבי החיים הראשונים כצוות ולא כל אחד לבד.
מעבר לזה, אני מחפש יציבות רגשית ומסגרת ברורה לחיים שלי, ופחות מתחבר לרעיון של לחכות עד גיל 25-30. אני גם רוצה להקים משפחה בגיל צעיר יותר, כשיש לי יותר אנרגיה וכוח להשקיע בזה.
זה לא מתוך לחץ, אלא מתוך בחירה והבנה של מה שאני רוצה מעצמי ומהעתיד שלי

כי בתור מישהי שכל הילדות שלה הייתה מוקפת בזוגות בריאים ואוהבים אוטומטית רציתי את זה גם
אני רוצה אהבה מכיתה א
ובחיים לא הייתה לי
אבל הרצון תמיד היה שם
תמיד רציתי מישהו שיהיה שם בשבילי ואני בשבילו ונדאג ונעזור אחד לשני
מישהו שיסתכל רק עליי בעיניים אוהבות ולא על אחרות
כאילו פשוט מישהו שיהיה איתי כזה באש ובמים לא משנה מה
וזה רצון שאני לא חושבת שתלוי גיל כלכך
כן נהיה עכשיו שכל בת 12 יש לה חבר פתאום האם הן יתחתנו איתו? כנראה שלא
אבל זה בעיקר בשביל החוויה ובשביל הסיפור ובשביל השיעור
שכל אחד יעשה מה שטוב לו ופשוט שלא יכנס לזוגיות כי הוא חייב כי ככה כולם אלא כי הוא באמת מרגיש משהו חזק למישהו והוא רוצה לקדם את זה

מסכימה

אהבה היא נתינה
הנתינה הכי גדולה בחיים תהיה לפרטנר הכי גדול בחיים
חיים בלי נתינה אלו חיים חסרי משמעות

זה דבר מהממם זוגיות בגיל צעיר גם אם זה לא ימשך לנצח
לחלק זה מתאים ולחלק לא

חלק חברתי

אבל אצל הרבה גיל ההתבגרות הוא משמעותי ומלא גפ שינויים וכאב
מסע גדול שרוצים לחלוק אותו עם מישהו/י