למה המוח שלנו חושב ככה, למה החשיבה הרציונלית של האדם עובדת ככה כשבני אדם נולדים אין עדיין טוב ורע

אין לאדם שנולד את האפשרות להחליט דברים או לבחור צדדים בדילמות, אין את החוש הזה לבצע החלטה, אנחנו כתינוקים אין לנו חשיבה קוגניטיביץ, אין לנו עיבוד מידע עדיין, לקיחת מידע מהסביבה וביצוע משימות, אנחנו רק לומדים איך לחיות בעולם הזה.


ככל שאנחנו גדלים עולה לנו עוד ועוד שאלות עוד דרכים לעיבוד מידי, עוד תפיסות עולם והשקפות, חלק מהדברים הם מעשים טובים, הם הדרך להסתכל על העולם באופן חיובי, לעשות טוב ויבוא אליך טוב.

הרי אם בן אדם יהיה טוב לבחרה, אין שום סיבה שהחברה לא תהיה טובה אליו, אך השאלה היא למה העולם לא טוב אליו בחזרה.

בוא נדבר למשל על אלוהים, אדם שעושה מצוות בו אדם דגול, שם אחרים לפניו, בהכרח אלוהים יאהב אותו, לפי מה שאומרים אמור להיות לו חיים טובים, למה אז יש אנשים שלא משנה מה הם עושים אין להם את הטוב הזה? מאיפה זה מגיע? מקארמה?

אולי הרציונל של תעשה טוב לעולם העולם יעשה טוב אליך זה סתם תעתוע, בסוף לא באמת משנה כמה טוב תהיה לאחרים זו לא הבחירה שלך אם יהיה לך טוב או לא, למה אז אנשים מלכתחילה יעשו משהו טוב?

אם אדם בוחר להיות טוב ונראה שהולך לו טוב, שה "עולם" מחזיר לו טוב הוא באמת יאמין בזה, איך אפשר להתכווח בסוף אם אדם כזה? הוא מאמין במשהו וזה באמת עובד לו.

אך מצד שני אדם שיעשה רק טוב והעולם יראה לו שוב ושוב למה להיות טוב לא יעשה לו כלום באמת, למה שם פתאום האדם יהיה כל כך מעורער לגבי זה, כן העולם לא מראה לו שמגיע לו דברים, האם האדם שמתנהג טוב באמת מגיע לו דברים? או שזה סטנדרט שנעלם מהעולם?