מכירים את זה ששופטים אתכם בגלל איך שאתם נראים?

כן. כל חיי שפטו אותי על המראה שלי, המשפט הראשון שאני שומעת זה "הייתי בטוחה שאת חיב בסרט"

כן, ככה זה בחיים

קרה לי אבל בקטע טוב לא בקטע רע

כן
מלא אמרו לי שאני נראת אחת הסנוביות ואז גילו עולם שני
מלא לא הצליחו להתחבר ולאכול אותי בהתחלה

כן, זה קורה תמיד לדעתי..
אך אלו החיים ותמיד הדבר הראשון שרואים בבן אדם זה המראה הגדולה היא להיות מספיק מודע לעצמך ולנסות להכיר את הבן אדם במקום להשאר מקובע למראה שלו

שואל השאלה:
יש כאלו שמזלזלים על הפעם הראשונה ולא מכבדים וחוויתי את זה. עכשיו לדעתי הם פשוט ילדים חסרי ביטחון עם עצמם חחח
נזכרתי בזה עכשיו כי קרה משהו לפני חצי שנה בהכנות למסע לפולין שהיו כמה ילדים שפשוט צחקו על חצי מהילדים שלא באו להם בטוב, וגם עליי. לא היה נעים בכלל אבל זה עבר

כן קורה פה ושם אבל לא מפריע לי
זה לא עמוק

שואל השאלה:
^ככה זה אמור להיות.
כאילו שלא מפריע לך

אנשים ששופטים לפי מראה באמת לא שווים התייחסות אפילו

לא כי אני מדברת כל כך הרבה שאין זמן לשפוט אותי על פי המראה שלי

זו דרך טבעית של התת מודע של בני אנוש להחליט עם מי הם רוצים להיות ואיך. לפי מראה לפי ריח לפי תנועה - זה משדר לתת למודע הרבה רמזים בנוגע למטען הגנטי של הצד השני והוא מקבל החלטות בהתאם.

זה נשמע חפירתי כזה אבל תכלס זו הסיבה ששופטים. מנגנון הישרדותי.

היי לך,
קוראת את מה שכתבת והלב יוצא אלייך,
נשמע שחווית חוויה שמשאירה תחושה של חוסר אונים מסוים. המפגש עם שיפוטיות על משהו חיצוני הוא כל כך לא הוגן, במיוחד כשמרגישים שהצד השני בכלל לא רואה את מי שנמצאת שם באמת, את האופי הייחודי שלך... אלא רואה רק את הפרשנות שלו למראה.
מתארת לעצמי שזה מאוד מעייף ופוגע לדעת שלא "באת בטוב" למישהו עוד לפני שהוא בכלל שמע אותך, כמו תחושה של צמצום התכונות והאישיות שלך.
לא מובן מאליו שזיהית שזה הכאיב לך, ושיתפת במרחב במה שאת מרגישה. לפעמים, שיחה עם אדם קרוב או עם איש מקצוע יכולה להעניק תחושת הקלה, אפילו קטנה. כשמדברים, נוצר מרחב להבין את הרגשות, לעבד אותם, ולהרגיש פחות לבד בתוכם.
אם הלב שלך כבד, אם בא לך פשוט לדבר על מה שעובר עלייך, אני מתנדבת בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) ומזמינה אותך לפנות אלינו לשיחה אנונימית, ואחד ממתנדבינו יקשיב למה שתבחרי להביא וינסה להיות שם בשבילך.
מצרפת לינק להמשך שיחה..
איתך,
מתנדבת סה"ר