אנשים שעשו את התהליך של יציאה/ חזרה בשאלה/ דתלו"ש

שואל השאלה:
הם מן הסתם שמים לב, והם כבר יודעים שאני בתהליכים, הבעיה ששיניתי מגמות בשנים האחרונות (צבא ומלחמה, חזרה לישיבה) ואני חושב שהם רואים את זה כתהליך של "רצוא ושוב" ולא כהכרעה או משהו החלטי.

פשוט להוריד את הכיפה מרגיש לי דרמטי, לא שלא יצא לי כבר להוריד את הכיפה בחוץ, אבל אף פעם לא היה צעד רשמי- וכשמרגיש לי שאני נדרש לעשות צעד כזה זה מאוד מבלבל

כן מבינה אותך.
באמת הכי פשוט לדבר על זה מולם כדי להרגיש בנוח במי שאתה ובלי לפחד שהם יהיו מופתעים בהחלטות שלך.

קודם כל הם שמים לב כבר לבד, בייחוד ההורים.
אני מתקשה להאמין שהורה לא שם לב לשינוי שחל אצל הילד שלו, בעיקר כשגרים בבית.

בכל אופן למקרה ולא, אני אישית זרקתי את זה באיזה שיחה שהייתה לנו סביב נושא הדת.
זה בגדול תהליך שלם זה לא שיחה וזהו, היו ויהיו וויכוחים ואי הסכמות. אבל לומדים לכבד אחד את השני ולחיות עם זה בשלום.

לכל שאלה, ייעוץ ופריקה אני פה תמיד 3>