מה זה אומר? ידידה שלי שלחה לי את זה והיא בן אדם ממש רציני

הבדיחה שלך הייתה בכנות אחת הדברים הכי מרשימים ולא מצחיקים שחוויתי מזה זמן רב. אני לא מתכוון לזה בצורה אגבית של "זה לא היה טוב במיוחד". אני מתכוון לזה במובן שציפיתי ממך לפחות לקצת הומור, אפילו רק ניצוץ קטן של שעשוע, אלא מה ששמעתי היה משהו כל כך חסר קומדיה שהוא איכשהו הצליח להחמיר את כל הרגע. כשמישהו מספר בדיחה, בדרך כלל יש ציפייה בסיסית שהיא תביא לפחות קצת צחוק או תקל על האווירה. הבדיחה שלך, לעומת זאת, הצליחה לעשות בדיוק את ההפך. כשהתחלת לספר אותה, באמת הייתי אופטימי. הנחתי שיש לך משהו חכם בתור. ההתקנה נשמעה כאילו היא עשויה להוביל למקום מעניין, והכנתי את עצמי נפשית לצחוק או לפחות לחייך. אבל ככל שהבדיחה נמשכה, התחושה הזו דעכה לאט לאט. במקום להיבנות לעבר שורת פאנץ' שהגיונית, הרגשתי כאילו הבדיחה משוטטת בלי יעד ברור. עד שהגעתי לסוף, הבנתי שמעולם לא היה באמת שורת פאנץ' בכלל - רק אמירה שאמורה איכשהו להיות מצחיקה. הרגע שאחרי שסיימת היה כואב במיוחד. הייתה את ההפסקה הארוכה הזו שבה כולם עיבדו בשקט את מה ששמעו זה עתה. בדרך כלל ההפסקה הזו הייתה מלאה בצחוק או בתגובות, אבל במקום זאת היה פשוט שקט. זה היה סוג השקט שבו אנשים מסתכלים סביב החדר, תוהים אם מישהו אחר יגיב ראשון. אני חושב שכולם ניסו להבין אם לא הבנו נכון את הבדיחה או שזה באמת כל העניין. ציפיתי ממך לקצת הומור. לא שגרה קומית מלאה, לא פאנץ' ליין מושלם, רק משהו שיגרום לרגע להרגיש קליל יותר. במקום זאת, הבדיחה שלך איכשהו רוקנה את האנרגיה מכל השיחה. זה היה כאילו מישהו הנמיך את בהירות החדר. האווירה עברה מקז'ואלית ורגועה לקצת מביכה ומבלבלת. מה שהחמיר את המצב היה שהבדיחה נתקעה לי בראש אחר כך. בדרך כלל כשמישהו מספר בדיחה גרועה, אתה שוכח ממנה כמה שניות אחר כך וממשיך הלאה עם היום שלך. הקו הזה...