וואי לא יצא לי להיפגש בכלל עם חברות מתחילת המלחמה וכנראה גם לא בקרוב

אם הן מפחדות אז בעיה שלהם זה לא קשור אלייך
כשהן יהיו מוכנות לצאת אתן תיפגשו

גם אני ככה, אם הן קרובות לבית שלך תנסו להיפגש

לכי אליהן!

אולי תיפגשו באחד הבתים ואם הן ממש מפחדות תעשו מפגש בזום

שואל השאלה:
^אנחנו כן מדברות בוואצאפ ונשארות בקשר וזה אבל בכלל לא במציאות

היי יקרה
כמה כאב ותסכול נשמעים מהמילים שכתבת.
המציאות של מלחמה יכולה להציף בתחושות של בדידות עמוקה וייאוש. מניחה שאת יכולה להרגיש כלואה במצב ממנו אין לך מוצא והנפש כמהה לשינוי וחופש. יכולה לתאר לעצמי איך הניתוק מהחברות שלך, מקשר אנושי חם ותומך, יכול להעצים את תחושת הערעור והתסכול המתחזקים עם כל יום שעובר.
מבינה שקשה להישאר עם הרגשות הללו לבד. ייתכן שיש מישהו שתוכלי לשתף ואולי יושיט לך יד לתמיכה.
אם נכון לך לשתף בכאב בצורה אנונימית ולא שיפוטית, מזמינה אותך אלינו לסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט עם המתנדבים שלנו. נהיה שם בשביל להקשיב, לתמוך ככל שנוכל.
אנחנו זמינים בצ'אט (מצרפת לינק)

שלך, מתנדבת סה"ר.