אמא שלי אמרה לי הרגע שהיא מרגישה שאני מתרחקת ממנה ושאני שונאת אותה

כל עוד את שלמה אם איך שאת מתייחסת אליה ומתייחסת אליה יפה, איך שהיא מרגישה זה שלה

אני באותו מצב כמו שלך
תנסי לשתף אותה בדברים שנראה לה שהם אישיים כלפייך אבל בתכלס הם לא או שהם לא אמיתיים, רק תראי לה שאת רוצה להיות איתה בקשר ותנסי לקרב אותה
תשחקי את המשחק

אני מאוד מבינה אותך , ואני גם מבינה את אמא שלך שרוצה שתרגישי בנוח לספר לה דברים ולהתייעץ איתה ושהיא תרגיש שאת מספיק מרגישה בנוח כדי לשתף אותה בדברים
ואני גם מבינה אותך שיש דברים שאת רוצה לשמור לעצמך
וגם אם את משתפת אותה את רוצה שהיא תהיה אוזן קשבת בלי שתשאל יותר מידי שאלות
אם תנסי לדבר איתה על זה מבטיחה שזה יכול לעזור

הייתי מציעה שתשאלי אותה למה היא מרגישה ככה ואם היא מפרשת לא נכון תסבירי לה שזה לא ממקום לא טוב. תחבקי אותה לפעמים, אם את רוצה. לבלות איתה זמן איכות, להביא לה כוס מים

לפעמים הורים מפרשים שינוי בהתנהגות שלא מתאימה להם כהתדרדרות או התרחקות גם כשזה לא ככה בהכרח.
אבל חשוב שתזכרי שזה בא ממקום של דאגה וגעגוע, גם אם זה מרגיש כמו האשמה.
תנסי לשתף איתה דברים לא אישיים בשביל שהיא תרגיש שכן יש בניכם תקשורת ואת עדיין לא תרגישי מאולצת לפתוח על נושאים מעבר ליום יומיים.
ותסבירי לה שאת ככה עם כולם, וזה לא מגיע כתוצאה מחוסר אמון או קרבה אליה.
אומנם אין לי את החוויה הזו אבל אני מאמינה שהיא תרגיש הקלה כשתבין ששינוי זה לא דבר רע ועדיין אפשר לשמור על קשר טוב.

היי
נשמע שהשיחה הזאת ממש פגעה בך, וזה מובן וטבעי. יכול להיות שאמא שלך פשוט מרגישה שינוי בתקופה האחרונה ומנסה להבין אותו, גם אם הדרך שבה היא אמרה את זה יצאה קצת קיצונית. לפעמים הורים מפרשים דברים כמו יותר זמן בטלפון או עם חברים כסימן לריחוק, גם כשזה לא באמת מה שאנחנו מרגישים.

גם ההתבגרות עצמה יכולה להביא שינויים טבעיים,לפעמים נהיים יותר עצמאיים או משתפים פחות, וזה לא בהכרח אומר שהקשר פחות חשוב. אולי שווה לנסות לדבר איתה ברוגע ולהסביר לה איך את מרגישה, שאת לא שונאת אותה ושאולי לא תמיד קל לך לשתף דברים אישיים. לפעמים שיחה כנה יכולה לעזור לצד השני להבין יותר.

עצם זה שחשוב לך שהיא לא תרגיש ככה כבר מראה כמה הקשר ביניכן חשוב לך

בהצלחה, שולחת חיבוק