11 תשובות
היי אשמח לעזור :)
שואל השאלה:
תודה
תודה
תעשי דברים שעושים לך טוב אני כשאני צריכה לפרוק קצת אני נכנסת למטבח לבשל
יש דרך שאוכל לעזור?
אתה רוצה לשתף או לדבר?
אתה רוצה לשתף או לדבר?
אני גם אשמח לעזור
שואל השאלה:
כתבתי לך בפרטי
כתבתי לך בפרטי
היי
רוצה לספר לי במה מדובר ונבין ביחד איך להתמודד? אשמח לעזור לך.
אם את/ה מתבייש/ת יש צ'אט אנונימי עם סהר או ערן...
רוצה לספר לי במה מדובר ונבין ביחד איך להתמודד? אשמח לעזור לך.
אם את/ה מתבייש/ת יש צ'אט אנונימי עם סהר או ערן...
שלום חבר יקר.
אני שומע כמה זה כבד כשמרגישים שאין לאן להוציא את הכול.
זה מצב ממש מתסכל להרגיש שהראש והלב עומדים להתפוצץ מעומס, ודווקא אז להרגיש שכל הדלתות סגורות. זה בסדר גמור שאתה לא מרגיש בנוח עם המשפחה או החברים כרגע, ולפעמים גם לדבר עם "מכונה" מרגיש סתמי ולא עוזר. העומס הזה הוא כמו ענן שחור הוא נראה ענק ומפחיד כרגע, אבל הוא לא יישאר שם לנצח. לפעמים מספיק רק "לשרוד" את היום הזה כדי שמחר הדברים ייראו טיפה יותר בהירים.
חשוב לי שתדע: אתה לא חייב להתמודד עם הכל לבד. אם אתה מרגיש שהעומס הזה הופך למשהו שקשה לך לשאת, בבקשה תנסה לפנות לאחד ממוקדי הסיוע האנונימיים. הם שם בדיוק בשביל הרגעים האלה שאין לאן ללכת.
לתמיכה נוספת, ניתן לפנות לאחת העמותות:
לער"ן-באופן אנונימי באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
לסה"ר-באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, בצ'אט אנונימי ttps://sahar.org.il או באינסטגרם ובטיקטוק elem.digital.
לעלם-באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-6786776, במייל: [email protected]
אפשר לנסות להוריד את הלחץ בדרכים אחרות שפשוט עוזרות לגוף ולמוח להירגע:
.
אני שומע כמה זה כבד כשמרגישים שאין לאן להוציא את הכול.
זה מצב ממש מתסכל להרגיש שהראש והלב עומדים להתפוצץ מעומס, ודווקא אז להרגיש שכל הדלתות סגורות. זה בסדר גמור שאתה לא מרגיש בנוח עם המשפחה או החברים כרגע, ולפעמים גם לדבר עם "מכונה" מרגיש סתמי ולא עוזר. העומס הזה הוא כמו ענן שחור הוא נראה ענק ומפחיד כרגע, אבל הוא לא יישאר שם לנצח. לפעמים מספיק רק "לשרוד" את היום הזה כדי שמחר הדברים ייראו טיפה יותר בהירים.
חשוב לי שתדע: אתה לא חייב להתמודד עם הכל לבד. אם אתה מרגיש שהעומס הזה הופך למשהו שקשה לך לשאת, בבקשה תנסה לפנות לאחד ממוקדי הסיוע האנונימיים. הם שם בדיוק בשביל הרגעים האלה שאין לאן ללכת.
לתמיכה נוספת, ניתן לפנות לאחת העמותות:
לער"ן-באופן אנונימי באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
לסה"ר-באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, בצ'אט אנונימי ttps://sahar.org.il או באינסטגרם ובטיקטוק elem.digital.
לעלם-באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-6786776, במייל: [email protected]
אפשר לנסות להוריד את הלחץ בדרכים אחרות שפשוט עוזרות לגוף ולמוח להירגע:
.
סדר היום
וסדר עדיפויות
וסדר עדיפויות
אני מבינה לגמרי ואני פונה לליבך יש מלא אנשים שנמצאים כרגע במצב כזה אולי תנסה למצוא תעסוקה ? לעזור לאחרים? הרי מתי. שאנשים נמצאים במצב קשה הם עוזרים לאחרים כדי למלא אצלם משהו שחסר להם אהבה ,תקשורת ,להוציא גרסיות דברים שמרגיעים אותך אל תוותר על השלווה שלך
תלמד דברים שאתה אוהב תיצא לבד למקומות חברים כלב תלמד דברים חדשים תכבוש את העולם תהנה מכל רגע יש אנשים שאומרים שדיבור עצמי אם עצמך ובקרה עצמית שבונה מודעות עצמית יוצרת רוגע יותר ורגע לעצמך נשימות עמוקות מדיטציה ,יוגה האיגרוף לא יודעת תעשה מה שעולה לך לראש אני פה לדבר :)
תלמד דברים שאתה אוהב תיצא לבד למקומות חברים כלב תלמד דברים חדשים תכבוש את העולם תהנה מכל רגע יש אנשים שאומרים שדיבור עצמי אם עצמך ובקרה עצמית שבונה מודעות עצמית יוצרת רוגע יותר ורגע לעצמך נשימות עמוקות מדיטציה ,יוגה האיגרוף לא יודעת תעשה מה שעולה לך לראש אני פה לדבר :)
היי לך,
רואה בתמונה שבחרת אדם יושב ליד שולחן, ראשו נשען על ידו ואצבעותיו לוחצות בעדינות על גשר האף, כאילו מנסה לרגע לעצור את המחשבות או לנשום בתוך עומס שמצטבר. יש משהו בתנוחה הזו שמעביר תחושה של עייפות, אולי גם לחץ או כאב פנימי, כמו רגע קטן שבו הגוף והנפש מבקשים הפוגה.
ממה שכתבת נדמה שיש שם תחושה של קושי גדול להיפתח ולשתף את מי שסביבך במה שעובר עליך. לפעמים כשעוברים תקופה עמוסה או כשיש הרבה שמצטבר בפנים, זה יכול להרגיש כאילו אין ממש למי לספר, או שקשה למצוא את המילים שיבינו אותן.
ייתכן שלהחזיק את הכול בפנים לאורך זמן יכול להיות מאוד מכביד, ואולי גם להגביר את תחושת הלבד.
עצם זה שבחרת לכתוב כאן נשמע כמו ניסיון קטן לפתוח פתח, ואולי למצוא מקום שבו אפשר להישמע ולהיות מובן. לפעמים צעד קטן כזה מעיד על כוח פנימי ורצון להרגיש קצת פחות לבד בתוך הקושי.
כמתנדבת בעמותת סה"ר אני מזמינה אותך, להצטרף לצ'ט של העמותה
יש שם אנשים מדהימים שיקשיבו לך באופן אישי, חם ואנונימי.
אתה לא לבד, אנחנו כאן בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר
רואה בתמונה שבחרת אדם יושב ליד שולחן, ראשו נשען על ידו ואצבעותיו לוחצות בעדינות על גשר האף, כאילו מנסה לרגע לעצור את המחשבות או לנשום בתוך עומס שמצטבר. יש משהו בתנוחה הזו שמעביר תחושה של עייפות, אולי גם לחץ או כאב פנימי, כמו רגע קטן שבו הגוף והנפש מבקשים הפוגה.
ממה שכתבת נדמה שיש שם תחושה של קושי גדול להיפתח ולשתף את מי שסביבך במה שעובר עליך. לפעמים כשעוברים תקופה עמוסה או כשיש הרבה שמצטבר בפנים, זה יכול להרגיש כאילו אין ממש למי לספר, או שקשה למצוא את המילים שיבינו אותן.
ייתכן שלהחזיק את הכול בפנים לאורך זמן יכול להיות מאוד מכביד, ואולי גם להגביר את תחושת הלבד.
עצם זה שבחרת לכתוב כאן נשמע כמו ניסיון קטן לפתוח פתח, ואולי למצוא מקום שבו אפשר להישמע ולהיות מובן. לפעמים צעד קטן כזה מעיד על כוח פנימי ורצון להרגיש קצת פחות לבד בתוך הקושי.
כמתנדבת בעמותת סה"ר אני מזמינה אותך, להצטרף לצ'ט של העמותה
יש שם אנשים מדהימים שיקשיבו לך באופן אישי, חם ואנונימי.
אתה לא לבד, אנחנו כאן בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר