אני בתהליך יציאה בשאלה ומרגיש לי שאני לא הוגן כלפי אמא שלי

תלוי בגיל שלך
אם אתה מתחת ל18 אני הייתי מחכה עם היציאה בשאלה

תצא לשאלה לדעתי לאט לאט, "תידרדר" לאט יחסית
וגם תכבד את מה שהיא אומרת פה ושם כדי שהיא תראה שכן אתה מקשיב לה ושאת לא לגמרי לגמרי עוזב את הדת

אולי תספר לה איך אתה מרגיש
שאתה מבין אותה
ושאתה תמיד תישאר הבן שלה לא משנה מה ותמיד תאהב אותה לא משנה הבחירות שכל אחד בחר, היא בחרה בדרכה שלה אתה בחרת בשלך
להיות בשבילה לחבק אם אפשר פשוט להיות אמיתי ועם חמלה

לאמא קשה וזה בסדר, ויכול להיות שקשה לה להתמודד בייחוד שזה 2 ילדים בו זמנית.
אני לא ממליצה לך לוותר על עצמך, מגיע לך לחיות כמו שאתה רוצה, ובמקביל כמובן לכבד את אמא. אם מגיעים למצב של אי הסכמה, להסביר לה שזה הדרך.שבחרת ואתה משתדל לכבד ומבקש ממנה לכבד ולהקל עלייך בחזרה.

כמו שאמרו, תעשה את זה בצעדים(אני מניח שאתה כבר עושה ככה וגם בלי קשר לאמא זה מאוד קשה לעשות שינוי בבת אחת, אז צעדים קטנים), לא יודע בן כמה אתה אבל אם אתה מתחת לגיל 18 תנסה בקרבת המשפחה אולי כן להיות כמוהם ולשמור על המנהגים והדרכים שלהם, ובחוץ כמו שאמרת להיות יותר אתה. כשתעזוב בסופו של דבר את הבית תמשיך ככה לדעתי (לדוג' כשאתה בא לבקר תתלבש כמוהם וכו) ולאט לאט בהדרגה תראה להורים יותר את הצד החילוני שלך. בסופו של דבר לדעתי זמן עושה פלאים וככה ברוב הדברים בחיים.

זה באמת לא הוגן כלפי אמא שלך, עם כל הכאב והרצון.
מצד שני אני מבין גם את הקושי שלך, להיות צבוע בחיים זה יותר גרוע.

אתה במצב מאוד קשה, ויפה שנשאר לך החינוך היהודי, ואתה מנסה להתחשב בזולת ובאמא שלך.
אח שלך מאוד בעייתי וחבל, עצוב שהוא מתנהג ככה לאמא שלו.

אין לי עיצה גדולה לתת, כי הצגת את שני הצדדים יפה, ואינני יכול לומר לך תדרוס את כאביה של אמא שלך, ואני גם לא יכול לומר לך תהיה צבוע בחיים.
העצה היחידה שהייתי נותן לך היא, תנסה לכבד כל דבר משפחתי, אל תבזה את דעתם, זה אולי יעזור במקצת

^מה לא הוגן כלפי האמא? הוא אמור לחיות כבול לדת כדי לרצות אותה כל החיים שלו כאילו?

ולשואל השאלה אני שמחה שאתה פתוח איתה..נשמע שהיא מאוד אוהבת אתכם והמערכת יחסים שיש לכם מסוגלת לשרוד יציאה בשאלה ועוד הרבה יותר מזה.

^^"חינוך יהודי" ברו זה ערכים בסיסיים שיש לכל אחד כמעט בלי קשר ליהדות זה מה שנקרא אנושיות.
והבן אדם לא צריך לכבול את עצמו בשביל אף אחד.

היי, עברתי את התהליך הזה גם. כיום יצאתי בשאלה כבר לגמרי. ההורים קיבלו את זה לאט לאט, הם ראו שאני מדרדר עם הזמן עד שאגיע לסופי שבו גם אמרתי להם.
הם אמנם כיום חיים בהכחשה יחסית לזה, אני עוד מקבל מהם הודעות של תניח תפילין היום וכזה, אבל זה בסדר מבחינתי, שירגישו טוב עם זה שהם שולחים.
תעשה את הצעדים שלך בזמן ובמקום שלך בלי להרגיש רע כלפם.
אם תרצה לדבר או משהו, אני זמין

מצד אחד מובן שקשה לה. ומנגד , יש אותך.
כשתעבוד על עצמך, להיות שלם עם מה שטוב, תוכל להמשיך להיות באהבה לאמא, אך להתמיד בדרכך.

אני ממש מבין אותך אני גם יצאתי בשאלה ולאמא שלי היה קשה וראו אליה שזה ממש כואב לה, ואני באמת ריחמתי אליה, והכאב שלה הוא אמיתי כי מבחינתה הדת היא הדרך הנכונה וכל השאר טעות, ואין מה לעשות אם זה. אבל אני משתדל לכבד אותה ללכת בבית אם כיפה וכו, תנסה לעשות את זה בצורה עדינה וגם תנסה לכבד אותה עד כמה שאתה מסוגל בשביל שתראה שזה לא סוף העולם

אתה חושב שה"הוגן" זה שאנשים יהיו משועבדים לאמונות הטפלות של ההורים שלהם?

אתה מתחשב, אתה דואג לא "לתקוע אצבע בעין" בכוונה, הגיוני שזה יהיה לה קשה, אבל אי אפשר להסחט בגלל זה, אפשר להתחשב, (אבל לא להשלט) ואתה עושה את זה.

מה שכן אתה צריך להשלים עם זה שאמא שלך לא תהיה מרוצה מזה, במקרה הכי טוב היא תשלים עם זה כמו שאפשר להשלים עם דברים קשים בחיים, זה נקודת המבט שלה.