מה לעשות אם אין מוטבצאיה לכלום

יש לך אפשרות ללכת לפסיכולוגית?

שואל השאלה:
אני רוצה ללכת אבל אף אחד בבית לא יקח אותי ברצינות

היי לפי מה שכתבת אם מדובר בתחושות אדישות ותסכול באופן יום יומי כדי לבדוק זה
לגבי העובדה שכתבת שככול הנראה ההורים שלך לא יקחו את העובדה שאת רוצה להיפגש עם פסיכולוגית כמשהו רציני כדי לך דבר איתם על זה או למצוא מישהו שיכול לדבר איתך ולעזור לך
מקווה שעזרתי ובאמת מקווה שאת בסדר:)
במידה ואת רוצה לדבר או להתייעץ תמיד אשמח לעזור;)
בהצלחה!

^^תגידי להורים שאת צריכה מה זאת אומרת, יחשבו שאת משקרת?

שואל השאלה:
לא אמרתי משקרת,אבל הם לא יקחו אותי ברצינות כי אני תמידי הראיתי בבית אופטימי או שלא אמרתי את המחשבות שיש לי בראש ובכללי אף פעם באמת לא דיברתי על הרגשות שלי איתם

^אז אם תדברי ותראי שאת באמת מרגישה ככה אז אולי הם כן יקשיבו, תגידי שאת לא רצית להראות להם שאת ככה.

הלופ של הבית ספר כל שבוע יכול להיות מתיש...
אבל חייבים להתרכז שם בנקודות הטובות- חברים(מקווה שיש לך) שיעורים שאת אוהבת או סתם שמהו שאת אוהבת לעשות בהפסקות אפילו...
אני לא יודעת אם בית ספר זה מרכז העניין אבל כתבתי בכל זאת
כי את נגיד כתבת על המתמטיקה ואני ממש מבינה אותך בקשר לזה, אני לאחרונה ירדתי ל3 יחל ולא כי לא יכולתי להצליח ב4 או אפילו ב5
לא רציתי את הלחץ הזה, רציתי לעשות לעצמי לימודים יותר קלים..וכמובן בע"ה בעתיד אפשר לשפר וזה יותר קל כי את עושה את זה כקורס ואת מתרכזת רק במקצוע אחד ולא בעוד מליון מקצועות בבצפר-הנקודה היא שאם את מרגישה שקשה לך מידיי בקבצה/יחידות שאת עכשיו, תנסי לרדת יחידות כדי להקל על עצמך
או שתנסי לתכנן יותר טוב את הזמן שאת לומדת ואת השיטה שנוח לך ללמוד בה, אולי מורה פרטי...יש מלא פתרונות, את צריכה לחשוב מה מתאים לך כרגע.

ויותר חשוב-למצוא משהו שאת אוהבת לעסוק בו ולעשות את זה כל יום! תחביב, חוג, כל דבר שכיף לך להתעסק בו אח יום שלם שלמדת מקצועות שאת לא אוהבת בבית ספר...
מקווה שזה יעזורר

היי לך
את שואלת שאלה גדולה וחשובה בכנות רבה ותודה לך על זה.
מוטיבציה היא לא מצב אוטומטי והיא לא תמיד on.
יש תקופות שהיא יותר ויש שהיא פחות. עד כאן זה נורמלי.
גם זה שאת מחכה לסופ"ש זה נורמלי לגמרי כי אחרי שובע קשה אנחנו רוצים לנוח.
את צריכה לראות ולבדוק האם זה כל הזמן או שיש תקופות שיש לך יותר מוטיבציה, ואם כן אז לנסות לברר מה השתנה שגרם לשינוי ואז לדעת איך להתנהג בהתאם, ממש כמו במחלות שמנסים לבודד את הסיבות וככה מוצאים. בסופו של דבר יכול להיות אולי שאת בדיכאון וגם בזה ניתן בהחלט לטפל. אני הייתי ממליץ לך לברר את זה ולפנות לאחת מהעמותות המקסימות פה למטה, שם ישמחו להקשיב ולכוון אותך. בהצלחה!

לער"ן-באופן אנונימי באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
לסה"ר-באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, בצ'אט אנונימי https://sahar.org.il או באינסטגרם ובטיקטוק elem.digital.
לעלם-באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-6786776, במייל: [email protected]

תהלוש יקרה,
מהמילים שלך אני שומעת את הכבדות והעייפות שלך, כאילו בית הספר הוא משא כבד שאת צריכה לסחוב כל יום מחדש, ורק מחכה לסוף שבוע לרגע להוריד מעלייך את המשא הזה ולחזור לנשום רגיל.... נשמע גם שחווית אכזבות במבחנים שלמדת אליהם ואולי הרגשת שאת מבינה את החומר ומצליחה בו, ואז המבחן או הציון היה מאכזב... את גם אומרת שאת מרגישה אדישות וחוסר מוטיבציה, ונראה שהדברים האלו ממש מטרידים אותך, כאילו היית רוצה קצת דלק כדי להצליח להניע מחדש...

זה שהצלחת לראות את הקושי של עצמך ולשתף כאן, מראה כמה את ערנית ואיך חשוב לך להיות הכי בטוב של עצמך, וזה ממש לא מובן מאליו...

יקרה, ההתמודדות לבד יכולה להיות מבלבלת ומעייפת... אולי יש מישהו שאת סומכת עליו ותוכלי לשתף אותו במה שעובר עלייך... אולי יועצת בית הספר או מישהו מהמשפחה... את גם תמיד מוזמנת אלינו לסה"ר- סיוע והקשבה ברשת. דרך הקישור שאני מצרפת לך למטה את יכולה לשוחח בצ'אט אנונימי עם אחד המתנדבים שלנו ולשתף במה שמטריד אותך... אנחנו שם כדי להקשיב לך בלי שיפוטיות, לתמוך ככל שניתן, ואולי גם לחשוב יחד על דרכים להקל...

שלך,
מתנדבת סה"ר