אני מרגיש דיכאוני לאחרונה

אני גם ככה ויודעת שאצל הרבה זה ככה
אז זה נורמלי ממש אני גם לא חושבת דזה מעיד על דיכאון כי זה לא שיא הממש עצוב כל היום ובקושע מצליח להרים את עצמל מהמיטנ
אבל בסדר תקופה פחות טובה זה עובר

מוכר..
תמצא משהו שעושה לך טוב

שואל השאלה:
אני גם מרגיש כאילו אני גם הייתי יותר מדי עסוק באחרים בזמן שאני פגוע וזה מציק כי אני סוג של החבר שתמיד קובע לצאת ותמיד אנרגטי וכל זה אבל אם הזמן אני כבר לא כזה אין לי כוח לצאת אין לי כוח לקבוע ותמיד כל הבעיות בסוף נופלות עלי גם אם פחות או יותר הם לא אשמתי כמו לדוגמא בגלל שאני מארגן אני צריך לוודא שכולם יוצאים ואף אחד לא עונה לי אז אני צריך להתקשר עליהם להגיד לכל אחד לצאת ואז אני יכול לצאת משגורם למי שכן לחשוב שאני מבריז לו וזה מוציא אותי אשם למרות שאני לא רוצה לצאת מלחתחילה אני פשוט מתנהג כמו שצפוי ממני להתנהג ונמאס לי מזה כבר

יש אנשים שחייבים להיות בסביבת חברה תמיד, וכשהם לבד נופלת עליהם תחושה של בדידות
אתה פשוט צריך ללמוד להעסיק את עצמך כשאתה לבד ולראות את הזמן הפנוי שלך עם עצמך כדבר טוב
תפסיק לנסות לרצות אנשים ותעשה מה שטוב לך. אם לא עונים לך ואם לא אכפת להם מהמפגשים כמו שלך אכפת, תשחרר אותם

שואל השאלה:
אבל למה זה קורה לי אני יודע שזה לא תמיד היה ככה אני ככה יחסית הרבה זמן אז אני לא יודע בדיוק מתי אבל לא תמיד הייתי ככה

יכול להיות שהדחקת את מה שאתה מרגיש הרבה זמן ועכשיו זה צף לך כי, כמו שאתה אומר, פשוט נמאס לך מהמצב

שואל השאלה:
יש דברים שאני כן יכול לעשות בזמן הפנוי שלי אבל זה לא תופס אותי כי בסוף יש את הרגעים השקטים הקטנים שתופסים אותי ואני לא יודע אני מנסה ואני לא יודע מה לעשות אני מנסה לחפש תשובה בלי לדעת את השאלה וזה משגע אותי

שואל השאלה:
יש סיכוי מאוד טוב שהדחקתי משהו אבל אני פשוט אמור להישאר ככה אם פחד מבחוץ כי אני די בטוח שאם לא היה לי בית ספר לא הייתי יוצא פעם אחת לבחוץ יש דרך לצאת מזה אם אפשר לפחות טיפ ?

וואי הייתי גם במצב שלך
תלמד להינות מהלבד

שואל השאלה:
אני יכול להינות לבד אבל שיעמום זה לא הגורם אני משחק משחקים רואה סדרות כל היום אבל בסוף ההרגשה הזאת נשארת של כל המינוס הזה של הפחות של האני פשוט לא יודע להסביר את זה

שואל השאלה:
זה רק החמיר אחרי שניסיתי עכשיו כאילו אני מרגיש שכל זה זה בזבוז זמן אני רק צופה בסדרות כרגע

אז תפסיק לצפות בסדרות ותעשה משהו עם הזמן שלך
יש כל כך הרבה תחביבים ודברים לעשות ולהתעסק בהם במקום בשטויות

כן בדיוק תעשה דברים שאתה אוהב או אפילו תתחיל לעבוד העיקר שלא תמצא את עצמך משועמם

gse יקר,
הלב שלי ממש יוצא אליך,
זה נשמע שאתה סוחב משהו מאוד כבד לבד. גם אם אתה לא יודע לשים לזה שם עצם ז שאתה מרגיש שמשהו השתנה ושקשה לך יותר, זה כבר סימן שחשוב להקשיב לעצמך. אתה לא מגזים ולא ממציא הגוף והלב שלנו לא סתם מאותתים..
לפעמים התחושות מגיעות לפני שיש להן שם. זה לא אומר שאתה מדמיין או שזה סתם מצב רוח כשיש התרחקות מחברים , פחות חשק לצאת יותר הסתגרות, אלה סימנים שכדאי להתייחס אליהם ברצינות ובעדינות. חשוב לשתף מישהו שאתה מרגיש אתו יחסית בטוח ולספר לו אך באמת אתה מרגיש או לפנות לאיש מקצוע כמו פסיכולוג כדי לבדוק יחד מה קורה, לפעמים שיחה אחת כבר עושה סדר.
חשוב שתבין מה שאתה מרגיש עכשיו הוא מצב הוא לא הזהות שלך זה לא אתה זה משהו שעובר עליך. אם תרצה לדבר עם מישהו באופן אנונימי אני ממליצה בחום לפנות לעמותות מקצועיות שיכולות לעזור לך כמו : לער"ן באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201 לסה"ר-באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, https://sahar.org.il או באינסטגרם ובטיקטוק elem.digital. לעלם-באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-6786776, במייל: [email protected]
הם מקשיבים 24/7 בסודיות מלאה ובלי שיפוטיות.

אתה לא לבד ואתה הרבה יותר חזק ממה שנידמה לך ברגעים אלה .
בהצלחה

היי לך,
יכולה לשמוע במילים שלך אבק עייפות. נראה כי למרות שאתה מוקף בחיים מלאים, יש איזה תחושה שמבפנים הדברים קצת חלולים ותחושת ריקנות מזדחלת לה את הלב.. מתארת לעצמי כמה עצב נגרם לך בעקבות הריחוק וההסתגרות שאתה מרגיש..
לפעמים זה יכול להרגיש כמו ללכת עם משקולות שקופות שאיש אינו רואה. שומעת כי אתה מחפש את הדרך שתוכל להיטיב איתך, ונראה כי תחושות בלבול מקיפות אותך בנושא הזה, משערת שזה יכול להוביל לתשישות וחלישות הנפש..

יקר, נדמה שכבד להישאר עם הרגשות האלו לבד. יכול להיות שיש מישהו בסביבתך שאפשר לגשת אליו ולשפוך מעט את הלב.. עצם היכולת לשים את הכאב במילים כבר יכולה להקל מעט על העומס הרגשי..
מזמינה אותך לפנות אלינו לעמותת סה"ר, לשיחת צ'אט אנונימית, שבה תוכל לפתוח מעט את הלב עם מתנדב.ת שיהיה שם איתך, לצידך..
מצרפת לך לינק לצ'אט.
שלך, בחיזוק :)
מתנדבת סה"ר.